אנחנו, בנות ובנים ישראלים להורים יוצאי ארצות-ערב וארצות האיסלאם, מביעים את תמיכתנו ברוח החדשה שהציג הנשיא אובמה בנאומו בקהיר – רוח של פיוס, ראייה מפוכחת, חתירה לצדק, וכבוד. כבוד לדתות השונות, לתרבויות השונות, ולבני האדם באשר הם בני אדם.
נולדנו בישראל ואנחנו ישראלים. מדינתנו חשובה לנו, ואנחנו רוצים לראותה בטוחה, צודקת ומשגשגת לטובת תושביה. בו בזמן, ההיסטוריה הקרובה שלתוכה נולדנו אינה יכולה למחוק היסטוריה בת מאות ואלפי שנים, שבהן חיו הורינו והורי הורינו במזרח-התיכון, באזורים העצומים שבשליטה מוסלמית ובארצות-ערב. אבותינו ואמותינו לא רק שחיו באזור מאז ומעולם, אלא השתתפו במרקם החיים ותרמו רבות להתפתחות התרבות והאזור. גם היום, תרבות ארצות האיסלאם, המזרח-התיכון ותרבות ערב, הינן חלק מזהותנו, חלק שאיננו יכולים לעקור ושאיננו רוצים לעקור.
בהיסטוריה של יהודי ארצות האיסלאם היו רגעים כואבים. אולם בבחינה הוגנת ומפוקחת, הרגעים הקשים אינם יכולים להסתיר ולכסות על היסטוריה אדירה של חיים משותפים. השליטה המוסלמית ביהודים הייתה סובלנית ונדיבה הרבה יותר מאשר השליטה הלא-מוסלמית, ולא ניתן להשוות את גורל היהודים בארצות האיסלאם לגורלן הטראגי של קהילות יהודיות שלמות באזורים אחרים, ובעיקר באירופה.
אפשר לראות את עשרות השנים האחרונות כשבר בין היהודים וישראל לבין העולם הערבי והמוסלמי. אנחנו מעדיפים לראותן כסדק כואב וזמני בהיסטוריה ארוכה הרבה יותר, הכוללת עבר משותף ועתיד משותף. גם כשאנחנו מסתכלים על המפה, אנחנו רואים את ישראל כחלק מן המזרח-התיכון, ולא רק מן הבחינה הגיאוגרפית.
היהדות והאיסלאם אינן זרות זו לזו מבחינה תיאולוגית-רוחנית, היסטורית ותרבותית. התקיימה ביניהן שותפות רבת דורות, אשר זכרה נמחק בעשורים האחרונים, הן בישראל והן ברוב העולם המוסלמי, זאת יחד עם ההיסטוריה הייחודית של יהודי המזרח וארצות האיסלאם (המהווים כיום כ-50% מהאוכלוסייה היהודית בישראל!). בתהליך הפיוס המתבקש בין מזרח ומערב, בחזרה הרצויה מן העוינות והפחד אל שיתוף הפעולה והחיים המשותפים, היהדות ויהודי המזרח יכולים וצריכים להוות גשר חי של זיכרון, תיקון ושותפות.
מנקודת מבטנו השבר בין ישראל לבין העולם הערבי והמוסלמי אינו יכול להישאר שבר לאורך זמן, שכן הוא חוצה את זהותנו ואת נפשותינו. באשר לסכסוך הטראגי הישראלי-פלסטיני, אנחנו מקווים שיימצא במהרה פתרון הוגן של כבוד והכרה הדדית, של התחשבות בתקוות, בפחדים ובכאבים של הצד הפלסטיני, כמו גם באלה של הצד הישראלי. על כן אנחנו מביעים בזאת את תמיכתנו ברוח שהציג מר אובמה בקהיר, ומצטרפים לתקווה לעתיד שבו גשרים של כבוד הדדי ואנושיות יחליפו חומות של חשד, תוקפנות ושנאה. כל זאת ברוח הצדק וההומאניזם המשותפת הן ליהדות והן לאיסלאם.
על החתום: קובי אוז (טוניס), יוסי אוחנה (מרוקו/בֶּרבֶּריה), חדוה אייל (איראן), נטע אלקיים (מרוקו), אלמוג בהר (עיראק), מואיז בן הראש (מרוקו), נוית בראל (טריפולי, לוב), יעל ברדה (טוניס), יצחק גורמזאנו גורן (יליד מצרים), בת-שחר גורמזאנו גורפינקל (מצרים/עיראק), יאלי השש (לוב/תימן), קלריס חרבון (מרוקו), יעל ישראל (איראן/טורקיה), שלומית ליר (איראן), ד"ר נטלי מסיקה (טוניס), שמעון מרמלשטיין (אפגניסטאן), אורלי נוי (ילידת איראן), יונית נעמן (תורכיה/תימן), דרור ניסן (טריפולי, לוב), יחזקאל נפשי (עיראק), יובל עברי (עיראק), קציעה עלון (כורדיסטאן/בוכרה), אדמית פרא (תימן), יחזקאל רחמים (עיראק), יודית שחר (טורקיה), מתי שמואלוף (סוריה/איראן/עיראק), נפתלי שם טוב (איראן-כורדיסטן/עיראק).
روح جديدة – خطاب مهاجري الدّول الإسلاميّة
نحن، بنات وأبناء إسرائيليّين، من سلالة آباء وأمهات قدموا من الدّول العربيّة والإسلاميّة، نعبّر بهذا عن دعمنا للروح الجديدة التي طرحها الرئيس أوباما خلال خطابه في القاهرة – روح تصالحيّة، نظرة ثاقبة، سعي نحو العدل والاحترام. احترام للأديان المختلة، للثقافات المتباينة، وللبشر كافّة.
وُلِدْنَا في إسرائيل ونحن إسرائيليون. تهمّنا دولتنا، ونرغب برؤيتها آمنة، عادلة ومزدهرة لصالح مواطنيها. في الوقت ذاته، لا يمكن للتاريخ الجديد، الذي ولدنا في رحمه، أن يمحو تاريخًا يعود لمئات وآلاف السنوات، حيث عاش آباؤنا وأجدادنا في الشّرق الأوسط، في مساحات مترامية الأطراف يحكمها المسلمون والعرب. لا يقتصر دور آبائنا وأمهاتنا على كونهم عاشوا في هذه المناطق منذ الأزل، بل يتعدّى ذلك بكونهم قد شاركوا وساهموا كثيرًا في نسيج الحياة في هذه الدّول، وواكبوا تطوّره. في هذه الفترة أيضًا، ثقافة الدّول الإسلاميّة، الشّرق الأوسط والثّقافة العربيّة، تُعْتَبَرُ جزءًا من هويّتنا، جزءًا ليس بمقدورنا اجتثاثه، ولا نرغب باقتلاعه أصلاً.
شهد تاريخ يهود الدّول الإسلاميّة لحظات مؤلمة. لكن نظرةً فاحصة، متمحّصة وعادلة، تدلّنا على أنّ تلك اللحظات الصّعبة لا يمكنها أن تتستّر على تاريخ هائل من التّعاون المشترك. اتّسمت السّيادة الإسلاميّة على اليهود بالتّسامح والكرم، أكثر بكثير ممّا كان عليه حالهم تحت السّيادات غير الإسلاميّة، ولا يمكننا أن نعقد مقارنةً بين مصير اليهود في الدّول الإسلاميّة وبين المصير التّراجيديّ الذي ألمَّ بمجتمعات يهوديّة كاملة في مناطق أُخرى، وأساسًا في أُوروبا.
يمكننا أن ننظر إلى العقود الأخيرة على أنّها شرخ بين إسرائيل واليهود وبين العالم العربيّ والإسلاميّ. نفضّل أن ننظر إلى هذا الشّرخ على أنّه شرخ مؤلم مؤقّت في تاريخ أطول بكثير، تاريخ يشمل ماضيًا مشتركًا ومستقبلاً مشتركًا. حتّى حينما نلقي نظرة على الخارطة، فإن إسرائيل بالنّسبة إلينا هي جزء من الشّرق الأوسط، وليس فقط من النّاحية الجغرافيّة.
اليهوديّة والإسلام ليستا بغريبتين الواحدة عن الأخرى من النّاحية التّوحيديّة – الرّوحانيّة، التّاريخيّة والثّقافيّة. فعقد انعقدت بينهما شراكة، طيلة أجيال كثيرة، تم محو ذكرها في العقود الأخيرة، سواء في إسرائيل أم في غالبيّة العالم الإسلاميّ، على الرّغم من التّاريخ الخاصّ الذي احتفي به يهود الشّرق الأوسط والعالم الإسلاميّ (والذين يشكّلون اليوم ما يقارب الـ 50% من المجتمع اليوديّ في إسرائيل!). خلال هذه المرحلة من المصالحة المطلوبة بين الشّرق والغرب، ونحو عودةٍ مرغوبة من الخوف إلى التّعاون والحياة المشتركة، يجب على اليهوديّة واليهود أن يكونوا جسرًا حيًّا للذاكرة، الّترميم والتّعاون.
تخلص وجهة نظرنا إلى أن الشّرخ القائم بين إسرائيل وبين العالم العربيّ والإسلاميّ، لا يمكنه أن يظلّ قائمًا لفترة أطول، إذ أنّ هذه الهوّة تشرخ هويّتنا ونفسيّاتنا. وبالنّسبة للصراع التّراجيديّ الإسرائيليّ-فلسطينيّ، فكلّنا أمل بأن يتمّ العثور، وبأقرب فرصة، على حلّ عادل يقوم على الاحترام الاعتراف المتبادل، آخذين بعين الاعتبار كل من آمال الطّرف الفلسطينيّ، تخوّفاته وآلمه، كما وأيضًا لدى الجانب الإسرائيليّ. وبهذا فإنّنا نعبّر عن دعمنا الرّوح الجديدة التي طرحها أوباما في القاهرة، وننضمّ للأمل الذي يحدو بنا نحو مستقبل تتغيّر فيه جدران الشّكّ والعدوانيّة والكراهيّة إلى جسور من الاحترام المتبادل. كل هذا بروح العدل والإنسانيّة المشتركة لليهوديّة وللإسلام.
قائمة الموقّعين: كوبي أوز (تونس)، يوسي أوحنا (المغرب)، حدفا إيال (إيران)، نيطع إلكيام (المغرب)، ألموج بهار (العراق)، معزّ بن هراش (المغرب)، نوريت بر-إيل (طرابلس – ليبيا)، يتسحاق جورميزانو (مصر)، بت شاحر جورميزانو جورفرنكل (مصر – العراق)، يالي هشاش (ليبيا – اليمن)، كلريس حربون (المغرب)، شلوميت لير (إيران)، د. نتالي مسيكا (تونس)، شمعون مارملشتاين (أفغانستان)، أورلي نوي (من مواليد إيران)، يونيت نعمان (تركيا – اليمن)، يحزقئيل نفشي (العراق)، يوفال عبري (العراق)، أدميت بيري (اليمن)، يحزقئيل رحميم (العراق)، يهوديت شاحر (تركيا)، ماتي شموئيلوف (سوريا – إيران – العراق)، نفتالي شم طوف (إيران – كردستان – عراق)، كتسيعا علون (كردستان – تركيا)، يعيل يسرائيل (إيران – تركيا)، درور نيسان (طرابلس – ليبيا).
פינגבאק: רוח ג’דידה שוברת קיר | רוח ג'דידה / רוח חדשה 2011
יש גם היסטוריה של יהודים אשכנזים ילידי הארץ שהיו חלק מהמרחב הערבי. למשל מה שמכונה בהכללה גסה ולא נכונה "היישוב הישן". חלקם היו חרדים מסתגרים וחלקם קיימו קשרי מסחר ידידות ופוליטיקה עם שכניהם. ראו למשל את ספרו של יהושע ילין זכרונות לבן ירושלים (1924)
או ספרו של גד פרומקין "דרך שופט בירושלים".
למה אני אומר את זה. לא בבחינת "גם אנחנו האשכנזים רוצים". אנחנו כבר בפנים. כל מי שנולד בארץ או גדל בה או אפילו היגר אליה בגיל מבוגר וחי בה – כולם נמצאים בסביבה שמושפעת מהמרחב שלנו. גם התרבות הישראלית על כל עוינותה לערביות חבה הרבה מאד לסביבה הערבית מעבר לפלאפל וחומוס. מי שקלטה את הדברים האלה ואוהבת אותם והם חלק ממנה – גם היא במזרח התיכון.
הכרת חובה של החברה הישראלית לתרבות הערבית נראה לי באופן אישי בסיס חזק יותר לשיתוף פעולה מאשר זיהוי מהותני של מוצא משפחתי
אני אשכנזי שחושב שהמהלכים של אובמה הם נכונים ויועילו למדינת ישראל. חורה לי שעולה מהחיבור "רוח ג'דידה" כאילו רק בני עדות המזרח יכולים להזדהות עם מהלכיו של אובמה. אני אשכנזי, ציוני, שאוהב את הארץ ושלמד ערבית ומתנגד לתפיסה הזאת. יש לא מעט מזרחיים שקוראים קריאות גזעניות בגנות הערבים, וזה שאתה אשכנזי, זה לא אומר שאתה לא יכול לתמוך במהלכיו של אובמה.
טוב היה לו הקריאה הזאת הייתה יוצאת בשמם של ישראלים, בין אם הם אשכנזים או מזרחיים, תוך שהיא מדגישה אלמנטיים ציוניים ובד בבד קוראת לגישה לא מתנשאת כלפי הערבים.
ראשית אני שמחה לקרוא שגם אתה מסכים עם הדעה כי המרחב המזרח תיכוני הופר עם הקמת המדינה.
אנחנו לא מבקשים להחזירו כפי שהיה, אלא כפי שהוא צריך להיות.
מרבית האנשים החתומים על המכתב הם אקדמאים שלדעתי יסכימו עם אלברט איינשטיין, שהיה יהודי ציוני, פצפיסט ואזרח העולם, ומי שסירב לכהן כנשיאה הראשון של ישראל.
הוא כנראה ידע למה.
דרך ההסתה והאלימות אינה דרכנו.
אנחנו מבקשים שלום.
כולנו יחד צריכים לתמוך במאבקה של האופוזיציה האירנית הנלחמת בדם לסדר עולמי חדש, גם במזרח התיכון.
האם גם אנחנו מוכנים להניף את הדגל הזה?
ראשוני הציונים היו אנשים טובים, שנאלצו להתמודד עם קשיים כלכליים ומלחמה, ולמרות זאת חילצו את אבותיהם ואבות אבותיהם של החתומים על העצומה מחיי ניוון והשפלה במרחב הערבי. אז נכון, נעשו טעויות. אבל אסור לנו לצאת נגדם.
ואילו אנשי השמאל המזרחי האנטי ציוני מונעים משנאה, רשעות ורגשי נחיתות בלתי ניתנים לריפוי.
היכנסו נא אל הקישור הבא, תבינו מי אתם.
http://construct.haifa.ac.il/~ilangz/antisemitism_conference/files/arie_kizel.pdf
http://arab-jew.blogspot.com/
*
יכולים, בהחלט יכולים!
טקסט יפה. חבל שאשכנזים לא יכולים לחתום עליו.
אמסור זאת למי שאמון על הגרסה הרשמית להפצה. מפאת מהירות התגובה לדבריו של אובמה הטקסט לא עבר עריכה לשונית.
יתוקן באתר.
בנוגע למרמלשטיין, אני לא מכירה את כל הנפשות החותמות על המכתב באופן אישי, אבל מאחר שהערה זאת כבר נכתבה, נאמר לי כי שורשיו נעוצים באפגניסטן (כנראה מצד האם)
חשוב לציין כי הפנייה להצטרפות אינה מוגבלת לבני עדות המזרח בלבד ואף מעבר לכך, כולנו מקווים כי יצטרפו אנשים מכל העדות למטרה החשובה הזאת.
לא נשכח ולא נסלח את דחיפת המזרחים לפריפריה ואת קליטת האשכנזים במרכז
לא נשכח ולא נסלח לדיכוי האכזרי של מרד ואדי סאליב
לא נשכח ולא נסלח לחרפה שעוררה את מרד הפנתרים והיחס המכוער אליו זכו הפנתרים
לא נשכח ולא נסלח למי שהכניס את ספרי הלימוד בהיסטוריה של אפרים שמואלי
מחמם את הלב שיש שיתוף פעולה בין מתי הפוסטקולוניאליסט ליודית הציונית
אני לא צריך ולא רוצה להיות ישראלי
אני יהודי שנטוע חזק במסורת ובמורשת יהודי עיראק שהשאיפה שלו היא לסוציאליזם וצדק חברתי
עברתי על השמות למטה.
סיקרן אותי השם הזה: שמעון מרמלשטיין (אפגניסטאן),
היש למישהו הסבר?
"בהיסטוריה של יהודי ארצות האיסלאם היו רגעים כואבים. אולם בבחינה הוגנת ומפוקחת, הרגעים הקשים אינם יכולים להסתיר ולכסות על היסטוריה אדירה של חיים משותפים" – האם התיאור הנחמד הזה (היסטוריה אדירה של חיים משותפים לעומת כמה רגעים כואבים) הוא אכן תוצאה של בחינה הוגנת ומפוכחת? ספק רב. היו הרבה יותר מכמה רגעים כואבים, והתקופה שביניהן הייתה רחוקה ברוב הזמנים והמקומות מדו-קיום שליו וסובלני. מה שנכון, היחס היה הרבה פחות גרוע מאשר באירופה.
איש אינו מפקח עליה. אנא.