יותר ויותר נשים הרות חרדות מה יהיה על גזרתן לאחר הלידה. חלקן מסתפקות בחזרה למידתן הישנה וחלקן פשוט לא אוכלות כדי להפוך לרזות מבעבר. המומחים מעודדים, המפורסמות מדגימות והפלסטיקאים מתעשרים
זה התחיל עם דמי מור, שבצעד נועז החליטה לחשוף את בטנה ההריונית על שער ה"ואניטי פייר" ולהראות לכולם שאפשר להיות סקסית גם בחודש תשיעי. מאוחר יותר זכינו לחזות באופן דומה גם בהריונה של בריטני ספירס, שבשיא הצלחתה החליטה להפוך לאמא צעירה. המסר
היה ברור וחזק: אל תספידו את הקריירה שלי רק משום שנכנסתי להיריון. לאחרונה זכינו למודל מקומי בדמותה של הדוגמנית מירי בוהדנה, שבנתה את הקריירה שלה כאלילת מין לתפארת. כאשר הלכו ותפחו פניה וגופה התעגל, הצטופפו הסקרנים לשאול האם תחזור לדגמן. בלי להתבלבל לרגע, ירתה בוהדנה כי מבחינתה, דקה אחרי ההיריון היא תראה לכולם איך היא מדגמנת בגד ים במראה נוטף סקס.
היריון הוא צומת מרכזי לבחינת הדימוי העצמי של האישה דרך גופה. נשים רבות עסוקות בשינויי הגוף במהלך ההיריון ובבגידתו לאחר הלידה, ומוכנות לעשות הכול כדי לחזור למידת הג'ינס שלבשו בטרם הפכו לאמהות. אם בעבר אמא טובה היתה זאת שיושבת בבית עם הטרנינג ומגדלת את הילדים, היום נדרשות הנשים לחזור למעגל העבודה כעבור שלושה חודשים, וזה גם פחות או יותר הזמן שהן מקציבות לעצמן לחזור לגזרה הצמודה.
האם הנראות מעסיקה אותנו היום יותר מהאימהות? מי מזין את מעגל הריצה המטורפת אחר מידת האפס? מדוע נשים מתקשות לקבל את השינויים הטבעיים שמתחוללים בגופן בעקבות הלידה ועד כמה, כרגיל, התקשורת אשמה?
אדמה 