אקספרס של מבוכה

מלבי אקספרס (קשת הוצאה לאור, 2007) הוא הרומן הראשון של הבדרן והחקיין מיקי גבע, שהחליט לאגד את חוויותיו משהות ממושכת בברזיל לכדי ספר.

גיבור הרומן הוא גם המספר בגוף ראשון, צעיר בן 24 שהגיע מהמושב אל העיר הגדולה, בבוקר הוא לומד פסיכולוגיה באוניברסיטה ובערב הוא מוכר מלבי בנמל. הוא מתאהב במריה, אישה ברזילאית בת 41, וכשהיא עוזבת אותו בפתאומיות ונוסעת למולדתה, הוא נוסע אחריה בעקבות האהבה.

בברזיל הוא פוגש את דנה, ישראלית שהיה מאוהב בה בעבר. מכאן מתפתחת אנלוגיה ניגודית בין דנה לבין מריה, בין אורח החיים הרציני, האפור והשגרתי שמציעה דנה לבין האקזוטיות המפתה לעולמות האפלים והמרגשים של מריה.

בעוד גיבורנו מתלבט במי לבחור, הוא רוקם שותפות עם תייר איטלקי על דוכן מלבי, שהופך את שניהם לעשירים מאוד בקנה מידה ברזילאי.

עד כאן שלד העלילה שיכול בהחלט לספק חומרים רבים לדרך סיפר מתוחכמת, אבל כאן בדיוק נופל הספר. לאורך כל הספר אנחנו עוקבים אחר האירועים לפי סדרם הכרונולוגי, כאשר הגיבור חולק איתנו את מחשבותיו ותופר את האירועים לנגד עינינו כדי שיסתדרו בכוח לכדי סיפור. כך למשל,  בתזמון לא רגיל מופיעה דנה במקרה על האי בו שוהה הגיבור עם מריה, דקה לאחר שנמאס לו מהברזילאית "המזדקנת"; או מריה מספרת לגיבור כי בעברה הייתה זונה בדיוק כשהוא מחפש סיבה לעזוב אותה; בדיוק ביום בו מחליטים הגיבור ושותפו האיטלקי לסגור את דוכן המלבי שלא הביא להם רווחים, מגיעות קבוצות ישראלים אל האי והביקוש למלבי גדל והם מתעשרים; האמינות מתערערת לגמרי כאשר הם מחליטים לפתוח סניפים בכל האי של "מלבי אקספרס" ומקימים גן ילדים במקום: "גן של אהבה. גן של מלבי".

שיאו של הבלבול החושף את החורים בעלילה מתרחש לקראת סוף הסיפור, כאשר הגיבור חוזר לארץ בעקבות אהבתו לדנה ולמרות שלא יצר אתה כל קשר במהלך חודשיים, הוא יודע בדיוק היכן למצוא אותה. כדי לפתור את התעלומה בעיני הקורא המספר מוסר: "… ועל האינפורמציה הזאת אודה בשלב זה לדוברת" (עמוד 289). דוברת היא החברה הטובה של דנה. איך ידע גיבורנו היכן נמצאת דוברת? לאלוהים פתרונים. המספר שלנו תופר את העלילה ממש עכשיו, בזמן שאנחנו קוראים את הספר. אל תשאלו יותר מדי שאלות מהיכן הוא שואב את האינפורמציה, למה לעסוק בזוטות כמו מהימנות סיפר.

  

העדר מבנה עומק משאיר את הקורא מול חוויה ריקה שלא מצליחה לעורר רגש, מחשבה מקורית או כל סוג של למידה. נראה כי הכול מסופר בזה אחר זה, רצף אירועים של כרוניקה ידועה מראש וכל מה שעובר בראש הנייר סובל. אין ניואנסים מאתגרים ולרוב מחשבותיו של המספר הן טרחניות וחושפות עד כמה הוא מבולבל ולא יודע איך לספר את הסיפור.

המספר המבולבל לא יודע באיזה מילים לבחור כדי לתאר אירוע כלשהו ולכן הוא משתמש ברשימות מכולת שמתוכן מוזמן הקורא לבחור את הרגש המתאים: "אני מקשיב לה, שונא אותה, אוהב אותה, מנסה להחזיר… מייבש אותה, מאבד אותה, מוצא אותה. אנחנו בוכים, צוחקים, מדברים, שותקים, מתרחקים, מתקרבים, שוכבים כל הלילה." (עמוד-154 ). או "…אפשר לשחק עם ילדים… אפשר לצאת מהבית …. אפשר להיות שוב ילד…." (עמוד 218) הכול לבחירת הקורא.

המספר ממעיט בתיאורים לשוניים ונצמד לרצף תיאורי פעולה: "נתפלמס, נקשיב, ננאם, נמתין…" (עמוד 267) ובין לבין נשזרים מחשבותיו של הגיבור והגיגיו הקומיים של המחבר מיקי גבע. לעומת זאת, סצנות הסקס מפורטות על פני עשרה עמודים ונראה כי למספר יכולת תיאורית מופלאה שנחסכה מאיתנו עד כה.

ההשוואה ל"חוכמת הבייגלה", ספרו של אילן הייטנר שמתאר גם הוא בגוף ראשון את סיפורו של צעיר המחפש אחר משמעות ואהבה, נעשית בגלוי וגבע אף מודה לו על העזרה בכתיבת הספר. אולם נראה כי העצה הגדולה שקיבל גבע מהייטנר היא להציף את הספר בתיאוריות ומחשבות על החיים באופן כללי, כדי ליצור את המתכון הבטוח לרב מכר. לשם כך, נוצרה דמותו הססגונית של ג'וקה, החבר הבטלן שאוהב מריחואנה ונמצא על תקן ספק פילוסופיה בגרוש: "החיים זה ביצה קשה. צריך לשמור טוב-טוב על הצהוב. למה אם לא, יוצאת שקשוקה." (עמוד 49) לדידו של ג'וקה החיים הם גם כמו כדורגל ובהמשך מפתח הגיבור עצמו תיאוריות מופרכות על החיים, לפיהן ניתן לאבחן אישיות על-פי הדרך בה אנחנו אוכלים את הזיתים ולקבוע האם אדם מאושר על-פי הנעליים שלו, או כפי שקורא לזה גבע "קונפליקט הכפכף".

עומס המנטרות בסגנון "אנחנו מאמינים רק במה שאנחנו רוצים להאמין" (עמוד 247 ) מערפל את ההנאה בקריאה; לעתים נדמה כי גבע מתחפש למורה זן שרוצה להעביר לנו מסר חשוב לחיים, לעתים זהו גבע הקומיקאי שעומד על הבמה בניסיון נואש להצחיק את הקהל: "הוא אומר שהיא הייתה 'יפה בשעירותה'. שזה כמו יפה בצעירותה רק עם מלא שערות." (עמוד 121)

הקישור בין האירועים נעשה או על ידי קשר אסוציאטיבי שלא מתפתח לשום מקום : "ככה אני מתחיל לאכול לעצמי את הראש, בסוף אני זונח את הוויכוח ומחליט שאחליט אחר-כך. ככה אני תמיד עושה כשאני מתלבט. לפעמים זה עובד. אבל אחרי שאני מתלבט איזה כמה שעות אני נזכר שהיא בכלל לא אמרה לי בסוף שהיא רוצה לנסוע איתי. טוב, לפחות היו לי כמה שעות של מחשבות סבבה." (עמוד 47 )  והמעברים בין האירועים נעשים על ידי קישורי זמן בסיסיים כגון: אחר-כך או הקיצ'ר בלשון דיבור.

דרך סיפר מבולבלת שיד העריכה לא נחה עליה, בולטת במעבר בין הזמנים. כך במסגרת הפסקה או המשפט עובר המספר מעבר להווה, כמו מנסה להמחיז בפנינו את האירוע. אבל סיפור הוא לא מחזה ולא תסריט. סיפור לעולם מסופר מפרספקטיבה לאחור ולכן, כל ניסיון להחדיר לשון הווה יוצר חוסר מיקוד: "היום שלמחרת נראה לי מהחלון גשום עוד יותר אז אני לא יוצא מהחדר" (עמוד 20). נראה כי המספר לא החליט האם הוא כותב יומן מסע או סיפור: "אז מריה הכירה איזה צ'יליאנית… אני הכרתי הרבה חבר'ה ישראלים….." ומיד לאחר מכן: "ילד אחד ברזילאי בן זונה תקע לי היום קובבה לתוך העין ממרחק אפס גמר לי על העין לחצי יום" (עמוד 222).

חוסר אחידות ניכר גם במנעדי השפה. הספר כולו נכתב בלשון מדוברת המשלבת סלנג, מילים באנגלית וקללות עסיסיות שמדרדרות לשפת רחוב: "לפעמים בא לי להגיד לו צא לפרסומות יא בן זונה, תעשה לך איזה קפה, תעצור להתרעננות, שחרר את הראבאק שלי, אני גם ככה על הקסקס". ועם זאת, לעתים צצה לשון גבוהה: "הרגליים שלנו מצופות בחול, העור well done והראש פתוח לכל מאן דבעי". (עמוד 68) או "חולצה לבנה מכופתרת מגוהצת למשעי" (עמוד 9)

לאורך כל הספר משולבות מילים באנגלית הכתובות בעברית כחלק מהסלנג המקומי:"אולי הזקן התקשר והיא דפקה לעצמה ריסטארט." (עמוד 82) ואילו לעתים הן מופיעות בכתב המקורי: Fully woman (עמוד 191). גם לכך אין הנמקה ויש להניח כי הספר מקפיד לשמור על שרירותיותו כעיקרון מארגן. כך גם במילים "שנייה" ו"צהריים" שנכתבות פעם ביוד אחת ופעם בשני יודים. אם טועים, לפחות להיות עקביים בטעות.

בגב הספר נכתב כי הספר מיועד לאנשים שמאוהבים בחיפוש כדרך חיים. ואכן, דרך הסיפר תואמת את הבלבול של החיפוש אחר משהו לא ידוע. מצד אחד, הקלילות של השפה והשטחיות יכולים להתאים לחום הקיץ הישראלי שמבקש לא להכביד על המוח והעטיפה אף מעודדת לארוז את הספר במזוודה בדרך למטוס, אבל חוסר המיקוד בסיפר הנע בין משפטי זן לא מעובדים ובין אוסף מערכונים סקסיסטיים שלא מצליחים להצחיק, רק הופך את מה שהיה אמור להיות קליל, לעמוס לעייפה. ומי רוצה להתעייף בחופשה? אפילו דנה מטיחה בפני הגיבור בסופו של הרומן שאין לה כוח יותר לפילוסופיות בשקל שלו.

 

 

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אקספרס של מבוכה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s