זה מתחיל ככה: כבר בשנות ה-20 של חייך, את מתחילה להבין שהתפקיד שלך כאישה הוא להתחתן ולהביא ילדים. זה מרחף שם באוויר, בצבא מצפים שתמצאי מישהו, אחר כך את מחליטה ללמוד, אומרים, טוב אולי שם היא תמצא מישהו, עוזבים אותך לכמה שנים, עד שמגיעה תקופה של לחץ מסיבי והנושא עולה חדשות לבקרים.
ואז כל החברות שלך מתחילות להתחתן ואת עוד קופצת שם בחוץ, חיה את הרגע, שוכחת את הזמן או לא מודעת לקיומו. ופתאום את מתעוררת. רווקה עם התבגרות מאוחרת.
הנשים שהתראיינו לכתבה הזו סירבו לחשוף את שמן. הן התחתנו בגיל מאוחר, לאחר שנים של רווקות שבהן למדו את עצמן מקרוב, עשו קריירה, טיפלו בהורים ונזכרו ממש לפני שמתחילים להזדקן שהן זקוקות לחיבוק של גבר, שהן לא רוצות להישאר לבד. זה היה השעון הביולוגי, השעון החברתי או צלצול פעמוני החתונה של החברה הקרובה שהעירו אותן משנת היופי וקראו להן להתייצב ולמלא את תפקידן הנשי: ללדת ילדים.
לכתבה המלאה לחצו כאן
אדמה 