באיחור אופנתי

זה מתחיל ככה: כבר בשנות ה-20 של חייך, את מתחילה להבין שהתפקיד שלך כאישה הוא להתחתן ולהביא ילדים. זה מרחף שם באוויר, בצבא מצפים שתמצאי מישהו, אחר כך את מחליטה ללמוד, אומרים, טוב אולי שם היא תמצא מישהו, עוזבים אותך לכמה שנים, עד שמגיעה תקופה של לחץ מסיבי והנושא עולה חדשות לבקרים.

ואז כל החברות שלך מתחילות להתחתן ואת עוד קופצת שם בחוץ, חיה את הרגע, שוכחת את הזמן או לא מודעת לקיומו. ופתאום את מתעוררת. רווקה עם התבגרות מאוחרת.

הנשים שהתראיינו לכתבה הזו סירבו לחשוף את שמן. הן התחתנו בגיל מאוחר, לאחר שנים של רווקות שבהן למדו את עצמן מקרוב, עשו קריירה, טיפלו בהורים ונזכרו ממש לפני שמתחילים להזדקן שהן זקוקות לחיבוק של גבר, שהן לא רוצות להישאר לבד. זה היה השעון הביולוגי, השעון החברתי או צלצול פעמוני החתונה של החברה הקרובה שהעירו אותן משנת היופי וקראו להן להתייצב ולמלא את תפקידן הנשי: ללדת ילדים.

לכתבה המלאה לחצו כאן

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s