הו, מאמא

"לעתים טפטף השתן על סינרך, או חדר בעדו ונספג בבגדייך. חשת כאילו את עצמך הרטבת ולא היה אכפת לך. הודות לדברים אלה יכולת להרגיש שאת אישה ואם מסורה רגילה" (דונלד וודס ויניקוט)

לרוב מתוארת האם המצויה כמי שמוכנה להקריב את עצמה עבור ילדיה גם במחיר צמצום המרחב הנפשי שלה כאישה. העיסוק המרכזי בחוויית האימהות הוא תמיד מנקודת מבטו של הילד, וקשור לשאלות כמו מה נחוץ לו ואיך אמו משפיעה על התפתחותו. צרכיה, חששותיה והקונפליקטים שלה אינם קיימים, והיא מקבלת מהסביבה מסר ברור כיצד עליה להרגיש ולפעול.

ד"ר ענת פלגי-הקר, 48, פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר "מאי-מהות לאימהות" (הוצאת "עם עובד", סדרת "פסיכואנליזה" ), שואלת בספרה מה קורה כשתפישתך את תפקודך כאם אינה עולה בקנה אחד עם ציפיות החברה ממך. מה קורה כשאת מעניקה חיים במחיר אובדן חייך הקודמים, כאשר המהות שלך מתה ובמקומה את צריכה ליצור מהות חדשה.

להמשך הכתבה לחץ כאן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s