הו, רומיאו

"אהבה היא מצוקה, היא מטאפורה פואטית לכאב שהיא גורמת במסווה של אושר" (ג'וליה קריסטבה)

סיפורי אהבה דרמטיים וחסרי סיכוי אולי מצטלמים טוב בקולנוע, אבל במציאות קשרים עמוסי מכשולים לא מסתיימים בהפי אנד. למה יש נשים שמנהלות שוב ושוב רומן עם גברים נשואים ושאר טיפוסים שלעולם לא יצעדו עימן אל עבר השקיעה?גברים לא פנויים, מנטלית או רשמית, יש המון. השאלה היא מה גורם לנשים מסוימות למצוא דווקא בהם עניין. הדימוי שלנו על אהבה כפי שהיא מוצגת בסרטים ובספרים, מציג דילמה רגשית סוערת ועוצמתית. האהבה שם גדולה מהחיים, כנגד כל הסיכויים ותמיד מנצחת את הכול. האם זו הסיבה לכך שאנשים מוצאים את עצמם תקועים בקשרים שלא מובילים לשום מקום, ביחסים של אהבה לא ממומשת, כזו הנמצאת בעולם אוטופי. או שאולי הכול עניין של אופי? אולי אהבה לא ריאלית היא כיסוי לחוסר יכולת נפשית לפתח קשר רגיל, שגרתי ונטול ריגושים?

לכתבה המלאה