25 הדברים ששינו את חייהן של הנשים בעולם ב-50 השנים האחרונות

1. ההמצאה: הגלולה

שני מיליון דולר קיבל הביוכימאי האמריקני גרגורי פינקוס מ"הפדרציה האמריקאית להורות מתוכננת", על מנת לפתח אמצעי יעיל למניעת היריון. וזה עזר – ב-11 במאי 1960 אושרה הגלולה לשיווק מסחרי מלא והמהפיכה המינית החלה. 70 מיליון נשים ברחבי העולם השתמשו בגלולה באותה השנה וחמש שנים לאחר מכן – 6.5 מיליון חפיסות נמכרו בשוק האמריקני בלבד באותה שנה. הגלולה שימשה כגורם מאיץ בתהליך שחרור האישה, או כפי שניסחה זאת היטב הסופרת הבריטית אווה פיגס: "כאשר האישה המודרנית גילתה את האורגזמה לצד הגלולה למניעה היריון, היה זה כנראה המסמר הגדול ביותר בארונו של שלטון הגבר".

2.    התנועה: פמיניזם

גם מי שמעדיפה שלא להיקרא פמיניסטית, לא יכולה להתעלם מ"התנועה לשחרור האישה", שהובילה מהפיכה אמיתית ב-50 השנים האחרונות. עוד קודם לכן פעלו נשים נגד התפיסה שהציבה את הגברים במרכז ואותן בשוליים, אבל היו אלה הפמיניסטיות האמריקניות של שנות ה-60 המוקדמות שהפכו את התנועה להמונית. ב-1961 העבירה אלינור רוזוולט את החוק לשכר שווה, ושנתיים לאחר מכן פרסמה בטי פרידן, עקרת בית ועיתונאית, את סיפרה "התעלומה הנשית", שיצא נגד הכוונת האישה לתפקידים פאסיביים בחברה. הספר הפך למניפסט ברחבי העולם ועורר ויכוח ציבורי סוער. נשים יצאו להפגין ברחובות ופרידן עצמה הקימה תנועה לשחרור האישה. הגדילה לעשות גלוריה סטיינם, עיתונאית ועורכת מגזין הנשים הפמיניסטי "מיז",  כשהתחזתה באחד מתחקיריה לשפנפנה במגזין "פלייבוי" וחשפה את תנאי התעסוקה העלובים של העובדות. המאבק של התנועה עוד לא הגיע לקיצו, ומאז ועד היום הוא עבר אינספור שינויי תפיסה וזכה לפרשנויות רבות, אבל עד היום לא ניתן להמעיט בערכם של הישגיו.

3.  האג'נדה: הטרדה מינית

כל אישה שלישית נתקלה בהטרדה מינית בחייה, ובמרבית המקרים מדובר בניצול סמכות במסגרת העבודה. מאז השתלבותן של נשים בשוק העבודה הפכה ההטרדה המינית לשכיחה, ובשנות ה-60 החלו מדינות בעולם להגדיר אותה מבחינה משפטית. אבל גם זה לא הוביל למיגור הבעיה. הקושי בזיהוי גבולות ההטרדה המינית, בצירוף הפחד של המתלוננות לחשוף את פגיעותן, הוביל את ארגוני הנשים בעולם למאבק למען שינוי תודעתי, כאשר הפמיניסטיות שייכו את התופעה לעוד אחד מהאמצעים החברתיים להפעלת הדומיננטיות הגברית על האישה. למה אני מתכוונת כשאני אומרת לא? שתצא לי מהרדיוס!

4. הטיזר: הפוש אפ והחוטיני

הגרסה הראשונה של החוטיני הופיעה בארצות הברית בשנות ה-70 כבגד ים ברזילאי, שהפך במהרה לפריט מבוקש בגזרת ההלבשה התחתונה. יהיו שיטענו שהוא לא נוח או לא בריא, אבל גם הם לא יוכלו להתווכח עם העובדות: לכל אישה יש לפחות חוטיני סקסי אחד במגירה, שגורם לה להרגיש, ולו לרגע, כמו נמרה.
פריט נוסף שעזר לנו לשדר מסרים חצופים לסביבה החל את דרכו בשנות ה-90 וזכה לכינוי החצוף לא פחות – פוש אפ. חזיית הפוש אפ הניפה את החזה שלנו למרומי המחשוף וגרמה לו להיראות גדול יותר ומפתה יותר. מי שעדיין לא עברה לניתוחים, ממשיכה גם היום להשתמש בפטנט הזה, ואפילו הפמיניסטיות אימצו בחום את שמו המעצים, והן עושות בו שימוש לטובת מאבקן המוצדק.

5.  האופציה הנוספת: טיפולי פוריות

ב-25 ביולי 1978 נולדה לואיז בראון, תינוקת המבחנה הראשונה שהוכיחה לעולם כי אפשר להרות גם אחרת ולא רק באמצעות קיום מגע מיני. הודות לטכניקה, שפותחה בבריטניה, יכולות היום עקרות, רווקות ולסביות לבחור להיות אימהות, מבלי להיות תלויות בגברים. קרוב לאחוז אחד מכלל הלידות בעולם המערבי הן כתוצאה מהפריה חוץ גופית – צעד קטן לאדם, צעד גדול לשחרור האישה.

6.   הטכנולוגיה: ויברטור

טכנית, המכשיר החשמלי הזה הומצא בסוף המאה ה-19, כדי לטפל רפואית בנשים שלקו במה שאובחן אז כהיסטריה  ומטופל כיום בשיטה הביתית המכונה אוננות. אבל היתה זו המהפיכה המינית של שנות ה-60 שהפכה את הוויברטור לפריט מקובל לעינוג עצמי. במשך השנים רכש הוויברטור את מעמדו הבלעדי כצעצוע שמצליח לגעת בנקודה הנכונה, ולכולנו זכורה הסצינה שבה שרלוט מ"סקס והעיר" מתמכרת לרטט החשמלי המספק לה אורגזמות חזקות שכמותן טרם חוותה. אבל חרף מעמדו ככוכב בחדר המיטות, מספר מדינות בארצות הברית אוסרות עד היום את מכירתו ללא הצהרה חתומה על ידי הקונה, המאשרת כי השימוש במוצר ייעשה למטרות חינוכיות בלבד. חינוך מיני נחשב?

7. הנעליים: סטילטו

העקבים תמיד נחשבו כסמל למותרות ולסגנון, אבל היה זה העקב העשוי מתכת דקה, שהוצג לראשונה ב-1955, אשר הפך לשם נרדף לדומיננטיות ולסקסיות המסמלים את כוחה ואת עצמאותה של האישה המודרנית. הפמיניסטיות לא אהבו את ניכוס האג'נדה שלהן, וטענו כי העקבים הגבוהים הם רק עוד אחת מהמזימות הגבריות לסירוס החופש הנשי ולעיכוב התפתחותנו, אבל ניסוי שערך החוקר מרסל דנסיי בשנת 1999באוניברסיטת טורונטו בקרב נשים וגברים הוכיח כי עקבים גבוהים דווקא מחזקים את תדמית האישה האקטיבית בעיני הגברים, בשעה שהכוח המיני מתורגם לכוח בכלל. מי שאי פעם בעטה במישהו או במשהו עם חוד החנית הזה, בוודאי מבינה באמת את הכוח הטמון בו.

8. האייקון: מדונה

זמרת, מלחינה, שחקנית, רקדנית, סופרת, מפיקה, פעילה חברתית ומובילת אופנה בינלאומית. אין מלכה אחרת מלבד מדונה, שהראתה לעולם מהי המשמעות של הצלחה, בעיטה במוסכמות ואמונה בעצמך. אלבומה השני,like a virgin, סימן ב-1984 את תחילתה של הפרובוקציה השערורייתית של מדונה, שסחפה אחריה המוני צעירות שחיקו את תספורתה ואת סגנון לבושה של האלילה. ב-20 השנים האחרונות מדונה מיצבה את הפופ כמוזיקה צעירה והחדירה בו אמצעים אלקטרוניים, ובכך שינתה את תרבות הפאנק והפופ שעוצבה לפניה על ידי גברים כמו דיוויד בואי ו"הביטלס". מדונה הצליחה לברוא את עצמה כאישה משוחררת בכל פעם מחדש, ותמיד להיות זאת שמביאה את הטרנד העולמי הבא. היום נחשבת מדונה לאחד האמנים המצליחים ביותר בכל הזמנים והיא מכונה מלכת הפופ, אבל בינינו, התואר הזה קטן עליה. כמי שהצליחה לגלם בתוך יישות אחת את הקדושה הלומדת קבלה ואת פורצת  המוסכמות החברתיות הגדולה של זמננו, ועל הדרך הספיקה גם להתחתן ולגדל שלושה ילדים, תוך שהיא ממשיכה בגיל 49 לקפץ על הבמה כאילו רק אתמול היא היתה בתולה, מן הראוי שנכנה אותה פשוט מספר אחת.

9. הלבוש: חצאית המיני

היתה זו המעצבת מרי קוואנט שביקשה ליצור אופנה צעירה ומושכת ושרטטה ב-1966 את קו המיני. החצאיות הקצרצרות שחשפו באותם ימים את רגליהן הארוכות והדקות של נערות לונדון הדחליליות לא שידרו סקס, אלא חופש נעורים, אבל הן קבעו את המראה הנכון דאז לאישה – ילדה בחצאית קטנה. רק בשנות ה-80 קיבל המיני את הקונוטציה המינית, כאשר דוגמניות שופעות לבשו אותה עם ז'קטים רחבי כתפיים ונעלי עקב – שילוב ששידר בעיקר סקס-אפיל וכוחניות. כיום, מדובר בלא יותר מאשר עוד אפשרות אופנתית, המומלצת לבעלות הרגליים הנכונות בלבד.

10.   תוכניות הטלוויזיה: אחוות נשים

"המופע של אופרה וינפרי" (1986), "סקס והעיר הגדולה" (1998), "אלי מקביל" (1997), "עקרות בית נואשות" (2004), "אני אוהב את לוסי" (1951), "המופע של מרי טיילור מור" (1970), "בנות גילמור" (2000), "מרתה סטיוארט" (1993), "ישנן בנות" (2004), "אחיות או לא להיות" (2002), "מרפי בראון" (1988), "רוזאן" (1988), "אשת חיל" (1975)

11. הסופרת: ג'יי.קיי רולינג

בתוך עשר שנים הפכה ג'ואן רולינג מאם חד הורית מובטלת המתגוררת באדינבורו וחיה מקצבת רווחה, לאחת הנשים העשירות בבריטניה עם הון המתקרב למיליארד דולר. הרעיון לסיפור על המכשף הצעיר הארי פוטר התגבש במוחה כשנסעה ברכבת ממנצ'סטר ללונדון, ומאחר שממילא לא הצליחה למצוא עבודה – היא החליטה לנצל את הזמן לכתוב את סיפרה וכל השאר היסטריה. שמה המלא של רולינג מעולם לא הופיע על כריכות ספריה, בעקבות חששותיו של המוציא לאור כי נערים לא יקראו ספר שנכתב על ידי אישה. רולינג הסכימה להתפשר על ראשי התיבות, אבל הוסיפה את האות קיי על שם אישה אחרת – סבתה קת'לין.

12. המכשיר: מיקרוגל

תנור המיקרוגל המסחרי הראשון הגיח לעולם בשנת 1947. פריט המזון הראשון שהוכן באמצעותו היה הפופקורן, ואילו השני היה ביצה שהתפוצצה בפניו של אחד הנסיינים. בתחילת שנות ה-70 הטכנולוגיה הבשילה, המחירים צנחו והמיקרוגלים הפכו לנפוצים במרבית המטבחים בעולם המערבי. המיקרוגל הפך בלחיצת כפתור את חייה של האם והרעיה לפשוטים בטירוף: הארוחה חמה ומוכנה בדקות ספורות והקסם הגדול – זה עובד גם כשאימא נמצאת בעבודה.

13.  הכלי: טאפרוור

מי לא מכירה את ימי מסיבות הטאפרוור שעשתה השכנה ממול? הכול התחיל בחברה אמריקנית שעלתה על רעיון גאוני לשיווק מיכלי הפלסטיק ששומרים על טריות הסלט – מסיבת בנות. מסיבות הטאפרוור התקיימו בבית פרטי, בו התכנסו נשים שמכירות זו את זו כדי לרכוש מוצרים מנציג החברה. מארגנת המסיבה קיבלה בתמורה לאירוח את מוצרי טאפרוור, שאינם ניתנים לרכישה בשום חנות. כך, על קפה ועוגה ובאווירה ביתית, הכלים הפכו למותג, הנשים זכו במפגש חברתי סוער והעולם כולו הפנים את חוק שימור החומר, כלומר הסלט.

14.   האטיטיוד החדש: חוגי העצמה נשית

כמו פטריות אחרי הגשם, צמחו להם אי שם בתחילת שנות ה-90 חוגי ההעצמה הנשית, מעגלי הנשים והמאמנות האישיות להצלחה עסקית. רוצה לפגוש את עצמך מחדש? מעוניינת להבין כמה קשה להיות אישה בעולם של גברים? או אולי סתם מתחשק לך לדון באחוות הנשים שנעלמה עם השנים? לכל מצוקה נשית יש היום מקום וכתובת ובעיקר אתר אינטרנט. מדובר בגישה שהולידה את הנהירה הגדולה לחוגי המגדר באוניברסיטה, לארגוני הנשים ולאתרי האינטרנט שנועדו לנשים בלבד. גו גו גירל פאוור.

15.  החרדה הקיומית: תעשיית הדיאטות

ב-1972 פורסם לראשונה בארצות הברית הספר "מהפיכת הדיאטה של ד"ר אטקינס", שמכר למעלה מעשרה מיליון עותקים ברחבי העולם. שיגעון הדיאטה החל ומיליוני נשים החלו לרעוב בדרך לחלום המשקל האולטימטיבי. סלבריטאיות כמו ג'ניפר אניסטון וקתרין זיטה-ג'ונס נשבעו כי הגיעו לגופן החטוב בזכות הדיאטה של הדוקטור, שהציעה משטר נוקשה ודל פחמימות המנוגד לכל מה שמייעצים התזונאים, וההצלחה הולידה חיקויים שהפכו ברבות השנים לתעשייה משגשגת. מדיאטה אישית ומבוקרת עברו הנשים לדיאטת הרזייה המונית, שגרמה לא פעם לדיכאון קליני ולהפרעות אכילה. בעקבות המרוץ אחר הגזרה הרזה, יזמה הפמיניסטית הבריטית מארי אוונס-יאנג ב-1992 את היום הבינלאומי ללא דיאטה – היום בו חוגגים את קבלת הגוף כפי שהוא ומעלים את המודעות לסכנות הדיאטה.

16.     המזון: גלידה בקופסה

התחליף הרשמי לשופינג כפיצוי והחברה הטובה ביותר של האישה בזמנים קשים היא ללא ספק הגלידה בקופסה האישית. היתה זו בריג'יט ג'ונס שסימנה ראשונה את פצצת הקלוריות הזו כפתרון מעולה לדיכאון ברגעי הבדידות מול הטלוויזיה. מאוחר יותר, גם קרי ברדשואו מ"סקס והעיר" הדגימה את הרגלי הליקוק שלה, כשנהגה לתקוע גלידות לצד הלפטופ כאילו אין מחר ואין מותניים. מאז ועד היום, כל אישה יודעת כי אפשר להטביע את היגון בכוס, אבל עדיף בקופסה.

17.    האסתטיקה: הסרת שיער בלייזר וניתוחים פלסטיים

בשנת 1963 הוצגו השתלים המודרניים מסיליקון נוזלי וחגיגת הניתוחים החלה: הגדלת חזה, שיפוץ אף, שאיבת שומן ומתיחת פנים היו רק חלק מהאפשרויות שהתפתחו בעשורים האחרונים בתחום האסתטיקה הכירורגית. חומר נוסף שנכנס לשימוש רפואי בשנות ה-70 היה הבוטוקס, שהעלים עבורנו את קמטי ההבעה באמצעות שיתוק העצב האחראי על המכוערים הללו. עוד לא סיימנו להתייפות, להרזות ולהצעיר וב-1997 יצא המכשיר להסרת שיער בלייזר לשוק המסחרי ושינה טפח נוסף במפת הטיפוח. נשים שביקשו גוף נקי משערות נטשו בשמחה את האינקוויזיציה שסיפקו השיטות הישנות להסרת שיער, והתמסרו לקרני האור המלטפות. היום כל אישה כבר מבינה כי הנתונים הטבעיים שאיתם נולדה, הם בגדר המלצה בלבד וכי ביכולתה לפסל את עצמה כרצונה החופשי. האם מדובר בקץ השעבוד לגנים, או שמא רק החלפנו את העריץ?

18. מודל יופי מכונן: קיית מוס

היא אף פעם לא הייתה סופר מודל קלאסית, אבל הנערה עם האפיל הגבעולי, המראה השדוף והאפרוריות האסופית חוללה מהפכה בסצנת הדוגמנות הבינלאומית כשהופיעה בגיל 15 חשופת חזה בצילום שחור לבן של קורין דיי למגזין הבריטיThe Face . עד מהרה היא הפכה למוזה של רבים ממעצבי האופנה הנחשבים בעולם וגנבה את תהילתן של דוגמניות שנות השמונים כמו סינדי קרופורד וקלאודיה שיפר. הקמפיין הראשון שמיתג אותה כטוויגי החדשה, אותה דוגמנית על מפורסמת מהסיקסטיז שהוכתרה כלוליטה הרשמית, היה של קלווין קליין בשנת 1993 והיא בת 19 בלבד, בו הצטלמה מוס בעירום וסומנה כפנים של דור ההירואין שיק. בניגוד לקולגות אחרות בקהילת הסופר מודל, מוס הצליחה תמיד לעלות על הגל הנכון בתעשיית הסטייל, להתרועע בכל המסיבות הנחשבות, להתחבר אל בני הזוג הנכונים ואף להתגבר על המשבר שכמעט ריסק לה את הקריירה עם פרסום תמונותיה מסניפה קוקאין.

19. התחביב: "בורדה"

לפני שהמעצבים, המותגים ורשתות האופנה העלימו את התופרות מעל פני השטח, "בורדה" היה התנ"ך של עקרת הבית. המגזין הגרמני לתפירה ביתית יצא לאור לראשונה בשנת 1952 ועד היום הוא נמכר באלפי עותקים. הפורמט, שהציג אופנה שמרנית, ייעד את עצמו במודע לעקרת הבית ובמרכזו הופיעו דפי גזרות בדיוק גרמני וטבלת מידות שכללה גובה, גיל, רוחב צוואר ומותניים. רק להעתיק, לגזור ולתפור. נשים בכל העולם הפכו למנויות מכורות למגזין במסגרת העיסוק הנשי המועדף: לתפור בגדים לכל המשפחה, אך זמינותה של אופנה מוכנה, כניסתם של מותגים גדולים לשוק האופנה ואורח חייה של האישה המודרנית, הורידו מסדר היום את צריכת המגזינים לתפירה ביתית. עד היום ישנם מעצבים שמודים כי הם מקבלים השראה מהחוברות האלה, וגם כמה נשים שמוכנות לעשות הרבה בשביל לקבל לידיהן את החוברות הישנות והנדירות.

20.   היצירות הקולנועיות: סרטי בנות

"בריז'יט ג'ונס" (2001), "אישה יפה" (1990), "כשהארי פגש את סאלי" (1989), "הפסנתר" (1993), "להרוג את ביל" (2003), "תלמה ולואיז" (1991), "אינסטינקט בסיסי" (1992), "מועדון האקסיות" (1996), "הנאשמים" (1988), "ארין ברוקוביץ'" (2000).

21. הזוגיות: וודי אלן ומיה פארו

בשנות ה-80 הפכה השחקנית מיה פארו לחברתו לחיים של הבימאי וודי אלן. השניים עבדו יחד וניהלו זוגיות שהיתה מהפכנית באותם הזמנים – ללא נישואים וללא מגורים משותפים. פארו הגיעה אל הזוגיות הזו מלווה בשישה ילדים (שלושה ביולוגיים ושלושה מאומצים), והיא ואלן חלקו הורות משותפת על שלושה נוספים – שניים מאומצים ובן ביולוגי משותף אחד. עשר שנים החזיקה המשפחה מרובת הילדים הזו מעמד, והראתה לעולם שאפשר גם אחרת. אלא שב-1992 הגיעה האידיליה אל קיצה, כאשר פארו גילתה כי אלן ניהל רומן סודי עם בתה המאומצת. פארו האשימה את אלן בפדופיליה: "אתה לא אמור לזיין את הילדים שלך", צרחה עליו ופתחה בקרב החסות על הילדים, שהסתיים לטובתה כמובן.

22. האירוע: שריפת החזיות

בספטמבר 1968 הפגינה קבוצה של פמיניסטיות מרחבי ארצות הברית מול הבניין שבו התקיימה תחרות היופי "מיס אמריקה" באטלנטיק סיטי. במהלך ההפגנה, שנשאה את הכותרת "האם מייק-אפ יכול להסתיר את פצעי הדיכוי?", השליכו המפגינות לפח האשפה חפצים המסמלים את דיכוי האישה כמו נעלי עקב, גיליונות של "פלייבוי" ו"קוסמופוליטן" וכן חזיות ומחוכים. ההפגנה זכתה להד תקשורתי חסר תקדים והכותרות בעיתונים זעקו: "הנשים המשוחררות שורפות חזיות". מאז ועד היום הוצמדה כמעט לכל אישה פמיניסטית התגית "שורפת חזיות", אף על פי שמעולם לא הועלתה חזייה באש בשם התנועה. עם השנים המונח התקבע כמאפיין של הפמיניזם הרדיקלי, אבל עד היום נשארה בתודעת הגברים דמותה של האישה הדעתנית כמי ששורפת חזיות. חלק בלתי מבוטל מהמאבק הפמיניסטי היום קשור בניסיון להשתחרר מהדימוי הנלוז הזה.

23.     הספורט: קלטות האירובי
בשנת 1982 הוציאה השחקנית האמריקנית ג'ין פונדה את קלטת הכושר הראשונה שלה ומכרה אותה ב-17 מיליון עותקים. המוני נשים הצטיידו באותה תקופה בבגד גוף ובזוג חותלות והחלו מתעמלות מול הטלוויזיה, בלי לזוז מהבית. פונדה, שהיתה אז בת למעלה מ-50 ונראתה בת 30, הטיפה בקלטות לשיפור המראה באמצעות האימונים שמכרה (ולא, חלילה, בעזרת הניתוחים הפלסטיים שעברה) וכולן קנו את הסחורה. השילוב בין התעמלות אירובית נמרצת מול המסך לבין אבק הכוכבים עשה את שלו, וההצלחה העצומה הולידה קלטות לוהטות רבות של כוכבות אחרות, ביניהן רקל וולש, סינדי קרופורד, פמלה אנדרסון ואפילו קתרין דנב. הטרנד הגיע לשיאו בסרט "פלאשדאנס", שכולו היה פיצ'ר אירובי אחד גדול.

24.       תכשיר היופי: ליפגלוס

בערך באמצע שנות ה-80 החלו נערות צעירות להמיר את השפתונים למניעת יובש בשפתיים במנצנץ החדש – הליפגלוס. המראה הטבעי והשקוף, שתפס תאוצה בשנות ה-90, הפך את הליפגלוס לשפתון הבא של שנות ה-2000, בשל המראה הזוהר, הרטוב והנחשק שהוא מעניק לשפתיים. היום, כשכמעט כל אישה מחזיקה גלוס צמוד בתיק, נחשבת קטגוריית הליפגלוסים למתפתחת ביותר בעולם האיפור והיא אף נוגסת נתח מכובד משוק השפתונים המסורתי. בשנים האחרונות נעשו מספר ניסיונות מצד חברות הקוסמטיקה הבינלאומיות להשיב למראה השפתיים המאט את עדנתו, אך ללא הצלחה. נשים מצביעות בשפתיים בעד המראה הנוצץ, בין היתר בשל יכולתו לעבות את השפתיים ללא צורך בהתערבות כירורגית. עושה רושם שהגלוס כאן כדי להישאר.

25.   הגבר: ג'ורג' קלוני

זה לא הפנים היפות, כמו הצ'ארם המבשיל עם הזמן, השיער המכסיף והמבט הכובש. גנים משובחים כמו של קלוני לא מגיעים משום מקום: אימו היתה מלכת יופי ואביו היה שחקן טלוויזיה, מה שעשוי להסביר את העובדה שהגבר הזה פשוט משתבח עם הזמן. מספיק לראות את הפרקים הראשונים של סדרת הטלוויזיה "אי.אר", ששודרה ב-1994 והזניקה אותו אל התודעה, ולהעמיד אותם מול תפקידו כמנהיג החבורה, דני אושן, בסרט "אושן 11" (וגם 12 ו-13), כדי להבין את תהליך שעבר: מעלם צעיר ונעים הליכות, לגבר נחשק שמככב בפנטזיות של נשים. באחד הראיונות שהעניק בשנה שעברה, התייחס קלוני לשאלת הגיל והודה כי בעבר תסכל אותו מאוד שהוא נראה הרבה יותר זקן מחברו בראד פיט הצעיר ממנו בשנתיים בלבד. ואנחנו אומרות: עזוב אותך, קלוני, אתה בליגה אחרת, הנח לפיט להמשיך לשלוט בעולמן של ילדות.

מודעות פרסומת

22 מחשבות על “25 הדברים ששינו את חייהן של הנשים בעולם ב-50 השנים האחרונות

  1. השאלה היא עד כמה את משחקת לפי הקודים של נראות בעולם הזה? יש נשים שרוצות להיראות טוב בשביל גברים ויש נשים שרוצות להיראות טוב בשביל עצמן, וזה כל ההבדל.
    את יכולה להכתיב את האופנה שלך וממש לא חייבת להיות קורבן אופנה של מעצבי אופנה למיניהם, עדיין, גם במסגרת האופנה הפרטית שלך את נענית לקודים של מה יפה ומה לא יפה. לפי הטעם האישי שלך כמובן.
    אם מישהי חושבת שללכת עם מיני או לחילופין חולצת בטן כאשר הבטן השמנה שלה צונחת מתוכה זה יפה, אז בבקשה. לטעמי האישי זה לא יפה.
    אנשים שמבינים באופנה יודעים להתאים צבעים ופרטי לבוש כך שאת תראי טוב (בשביל עצמך כמובן) אני למשל, לא תמיד יודעת מה להתאים עם מה, ואיזה נעל מתאימה ללבוש שלי, אבל זה בסדר, זה לא המקצוע שלי ואני לא מתיימרת להבין במה שלא ממש מעסיק אותי, אז כן, יש בהחלט אנשים שזה המקצוע שלהם והם יכולים להתאים לכל אישה שמנה, רזה, מלאה עם שיער בגוון כזה או אחר את הבגדים שיעשו אותה הכי יפה בעולם.
    למה כאשר אנחנו מדברות על יופי זה "להפנים קודים גבריים"?
    מי קבע שיופי נשי זה שיערות ברגליים, בגדים מרושלים ושיער בדיוק כמו שאת קמה מהמיטה בבוקר?
    איפה כתבתי להם במקום להן? האם את יכולה למקד את זה? אם זאת טעות לשונית אני אתקן.

    אהבתי

  2. אדמית,
    אני מופתעת ומוטרדת. יוצאת לרגע מהמקום שבו התחיל הדיון, ומתעניינת באמת – האם השגחת בתוכן דבריך?

    "ונכון, מדובר בפריט לבוש שמתאים לנשים בעלות רגליים רזות. מה לעשות? זה לא אומר שאי אפשר ללכת עם מיני גם כאשר הרגליים שלך עבות, זה פשוט נראה לא טוב. אבל זו עדיין בחירה שלך."

    כמה שאלות למחשבה, תשובות אין (בתגובותיך):
    – מי מכתיב אופנה בעולם?
    – מדוע את כותבת "להם", במקום "להן" בהתכוונך לנשים? איך זה קורה לך? הרי אם היית כותבת על חבורת גברים, זה היה מאוד מוזר אם היה יוצא לך "להן", נכון?
    – מהם פריטי הלבוש המתאימים לנשים בעלות "רגליים עבות"? עד איזה אורך החצאית?
    או אולי בכלל עדיף מכנסיים? האם יש "מעצבי אופנה שמבינים באופנה יותר ממך" שיוכלו לענות על השאלה הזאת?

    מזמן לא ראיתי הפנמה כזאת של קודים ומושגים גבריים ושימוש בם לניגוח עצמי ושל כל המין הנשי באשר הוא.
    ועם זאת, מעניין.
    תודה.

    אהבתי

  3. לצביקה: תודה על ההבנה.
    לזו שבאה אחריו בעילום שם (אפילו לא בשם בדוי??): הכתבה מתייחסת לנשות העולם המערבי בלבד שחיות תחת תרבות צריכה ומושפעות מאופנות כאלה ואחרות. בנוסף, מעולם לא טענתי שאני נמצאת כאן בשם התנועה הפמינסטית, פועלת, כותבת וחוקרת אותה. עם זאת, אני מאמינה שפמיניזם עושים לא רק מדברים עליו.
    לקרן: היום כל אישה מבינה כי הנתונים הטבעיים שאיתם נולדה הם בגדר המלצה. זו עובדה. אני מזמינה אותך לבקר במרפאות לניתוחים פלסטיים ולשוחח עם רופאים פלסטיים כדי לעמוד על התופעה. זה לא אומר שאנחנו משוחררות מהשעבוד למראה , החלפנו שעבוד אחד באחר,
    חצאית המיני היא לא יותר מאפשרות אופנתית היום ביחס לפריצת הדרך האופנתית בשנות השישים, זוהי קביעה של מעצבי אופנה שמבינים באופנה יותר ממני, אני לא חולקת על דעתם המקצועית. ונכון, מדובר בפריט לבוש שמתאים לנשים בעלות רגליים רזות. מה לעשות? זה לא אומר שאי אפשר ללכת עם מיני גם כאשר הרגליים שלך עבות, זה פשוט נראה לא טוב. אבל זו עדיין בחירה שלך.
    זה לא שיש רק מראה אחד קביל, אבל לאסתטיקה יש חוקים משלה, וזה גם הרבה עניין של טעם. בוודאי שאפשר לחיות מבלי להשתעבד לריטואלים אופנתיים, בוודאי שאפשר ללבוש מיני עם או בלי רגליים עבות ולהרגיש מספיק בסדר עם העולם, זה הכול בחירה שלך להתכתב עם התכתיבים האלה או לא. אם את לא בוחרת להתכתב אתם, זה גם לא צריך לעצבן אותך. הרשימה פונה לנשים מכל הסוגים, אלה שנענות לצו האופנתי ואלא שלא.

    אהבתי

  4. כדי לעמוד מול הדברים המקוממים הללו?
    כותבת משפטים כמו

    "היום כל אישה כבר מבינה כי הנתונים הטבעיים שאיתם נולדה, הם בגדר המלצה בלבד…"

    או

    כיום, מדובר בלא יותר מאשר עוד אפשרות" אופנתית, המומלצת לבעלות הרגליים הנכונות בלבד."

    שוב יש רק מראה אחד קביל, שוב אפשר ללבוש פריט כזה או אחר רק אם… שוב המסר לאשה שלא משנה מה, אף פעם היא לא נראית מספיק טוב? אולי פעם אחת תכתבי שהכל בסדר אצלנו, שאולי אפשר לחיות עם פחות שעבוד לריטואלים המטופשים הללו? את לא כמה שובניסטיים הדברים שלך?

    עבר זמנו של הפמיניזם הרדיקלי? הכתיבה המביכה שלך מעידה על כך שהוא רלוונטי עד כאב.

    אהבתי

  5. כן, הגלולה והפמינזם יו שינוי משמעותי בחיי הנשים בעולם. גם על ניתוחים פלסטים אפשר להתווכח, אבל גלידה בקופסא וג'ורג' קלוני?
    גלידה בקופסא וג'ורג' קלוני!?
    למען הסר ספר, אין לי שום דבר נגד הנ"ל (ואפילו קצת בעד) אבל מכאן ועד להגדיר אותם כ"שינו את חייהן"? נו באמת.

    אף אחד כאן לא "רומס את אדמית" אבל יכול להיות, רק יכול להיות, שפעם הבא שהיא תפרסם רשימה כזו היא תקח רגע בשביל לחשוב ש"נשות העולם" ו"נשות העולם המערבי" הן לא קבוצות חופפות, ושרשימות מהסוג הזה לא מקדמות שום דבר חיובי, גם לא אם אומרים "אבל זה רק עיתון טיפשי!" יש הרבה מאד (א)נשים שתפיסת העולם שלהם לא מתעצבת על ידי קריאת ספרות מגדרית/פמיניסטית/אקטואלית/אחר אלא בדיוק על ידי קריאת לאשה וסגנון. אי אפשר להגיד "אני לכשלעצמי פמיניסטית אבל…" ואז לפרסם טקסט שובינסטי כזה תחת האצטלה של "זה כל כך משעשע וחינני". אין בזה שמץ של חינניות.
    בגלל כתבות כאלו אני צריכה להסביר איך זה שאני פמיניסטית "אפילו שאני לא נראית ככה".

    אהבתי

  6. ספרו מ-10 עד 1 ברוורס וחייכו
    עכשיו תרדו מהעצים הגבוהים
    ס"ה מדובר בכתבה בסיגנון "סיגנון" לטוב ולפחות טוב שבה
    ואכן הגלולה היתה שינוי משמעותי בחיי הנשים בעולם
    ואכן הפמיניזם ושריפת החזיות
    וכן – גם הויברטור לאלו שיש לאל ידן לרכוש אותו
    קראו
    ובמקום לרמוס את אדמית
    חישבו
    מה אנחנו יכולים לעשות למען זכויות נשים בארץ ובעולם, שלמרות כל הנ"ל עדיין רמוסות

    צביקה

    אהבתי

  7. בואי נאמר שיש בעולם 1.5 מיליארד נשים בוגרות.
    רובן חיות בהודו,סין ואפריקה.
    לא התכוונת אליהן בעניין החוטיני וכו',נכון?
    אז נתייחס לאמריקה ואירופה.
    אם יש כמה מליונים בודדים שכן צורך את הסעיפים הנ"ל- כמה אחוזים זה מסה"כ כל הנשים? נאדה!
    ואפילו בין הצורכות-אצל כמה זה שינה את חייהן ביום שהחלו ללבוש חוטיני או לנעול נעלי עקב או לקנות קופסאות טאפרוור או לראות את קלוני בסרט?

    אהבתי

  8. הכתבה לא התיימרה להיות פמיניסטית. אלא לאזכר בקצרה (מאוד בקצרה שכן מדובר בפרינט) נקודות התייחסות ששינו את חיי הנשים, לאו דווקא מפריזמה פמיניסטית המדברת על שינוי במטרה להיות שווה לגבר.
    זה שנשים צורכות חוטיני ונעלי עקב בכל העולם, זו עובדה. ושוב, שינוי הוא לאו דווקא לטובה, אבל הוא עובדה בשטח. בין אם אנחנו אוהבים אותו או לא. מעבר לכך, הקונטקסט שבו התפרסמה הכתבה הוא לא עיתון נשים פמיניסטי או אקדמאי, אל עיתון יומי שפונה לקהל רחב של נשים. אני לא בטוחה ש- 95 אחוז מהנשים לא מכירות את הדברים שמאוזכרים בכתבה, אני אפילו חושבת ש-95 אחוז זו הכללה ממש לא נכונה. לדוגמה, אני אישית לא מכירה הרבה נשים שעברו ניתוחים פלסטיים בגוף, זה לא המלייה שלי, אבל כששוחחתי לא פעם עם מנתח פלסטי לצורך כתבה כזו או אחרת נדהמתי לגלות איזו תעשייה ופריחה יש בנושא, עולם שלם של נשים שמגיעות לניתוח נגלה בפניי, גם נשים שלא חשבו על ניתוח פלסטי הודו כי זה משהו שהן ישקלו אם לא יצליחו לחזור לממדים כמו שהיו לפני היריון, אז אי אפשר להגיד שזה לא קיים, שיש קבוצה גדולה של נשים שזה שינה להם את החיים, אני לא יודעת לומר באחוזים, אבל אני בטח לא אזרוק מספר ככה מהשרוול ואגיד ש-95 אחוזים לא מכיר את אייטמים בכתבה
    אני יודעת שזה מקומם. נכון. יש דברים רבים שמקוממים אותנו, אבל הם עדיין קיימים הרשימה הזו היא תמונת מצב מדאיגה, אני מסכימה. אבל לעצום את העיניים ולומר זה לא קיים, זה לא להתמודד אתה. . .

    אהבתי

  9. אבל שאלה לי אלייך.
    את באמת יודעת מה זה פמיניזם?
    קראת ספרות (מקצועית ו\או יפה) על זה?
    הקדשת מחשבה לעניין?
    נכון שיש המון זרמים אבל כוונת כולם היא לגרום לכך שהאישה תהיה שווה לגבר בכל. שווה, לא זהה.
    את לא יכולה להכניס תחת הכותרת "דברים ששינו את חייהן של הנשים" חוטיני, נעלי עקב, מדונה, טאפרוור וכיוצא בזה.
    אם את כן יכולה-לפחות תסבירי איך זה שינה. לא לדליה או ליעל אלא לכלל הנשים.
    איך זה קירב את השוויון, איך זה גורם לגברים להפסיק להתייחס לנשים כרכושם?
    האם נעלי עקב (זה סמל,כמובן) עודדו או החלישו הטרדות מיניות?
    וכמו שדוד ציין בתגובתו, רוב הנשים בעולם לא מכירות 95% מהסעיפים שכתבת.

    נ.ב. נשים מהסוג שהבאת למעלה את דברן, לא מתרחקות מפמיניזם. הן לא היו בסביבה מעולם. צר לי, אבל אי אפשר לקרוא לאדום-ירוק ולמלפפון-עגבניה. חוטיני זה לא פמיניזם.

    אהבתי

  10. כל כך הרבה נשים לא מגדירות את עצמן פמיניסטיות מהחשש שמא הן יצטיירו כ"שונאות גברים" או מגדלות שערות על הרגליים, מגולחות שיער וכמובן שורפות חזיות ועוד סטריאוטיפים שהנחיל הפמיניזם הרדיקלי שזמנו עבר.
    ללבוש מיני ולנעול עקב מדי פעם זה לא לעסוק באובססיביות במראה החיצוני, וגם לעשות דיאטה זה לא תמיד רע ויכול להיות גם בריא במקרים מסוימים. הכול תלוי באיך וכמה ובאיזון הנכון. כמו כל דבר בחיים. להתנגד, לשלול ולקרוא לדעה אחרת ביזיון זו בדיוק הגישה שמרחיקה נשים להתקרב לפמיניזם, על הסקאלה בין "כוסית" לבין מגולחת השיער הלסבית יש המון סוגים של נשים ודעות, לכולם יש מקום, או כפי שהגדירה זאת פעם דורית אברמוביץ בשיחה טלפונית : "לי לא אכפת איזה פמיניזם זה, רדיקלי, מזרחי, ליברלי, לייט איך שרוצים, העיקר שיהיו כמה שיותר, מכל סוג, , העיקר שהתודעה מתרחבת"
    זה לא משנה אם את נועלת עקב או לא (וסליחה שאני שוב מביאה את אותה דוגמה) העיקר הוא שאת בוחרת לעלות על העקב ואת יודעת שאת עושה את זה מבחירתך החופשית בלבד ולא בשל המבט הגברי. אם זה נוח לך כמובן…

    אהבתי

  11. כמה שזה ירוד….
    ועוד לכתוב את זה בשם הנשים של כל העולם…

    רוב הנשים בעולם לא יודעות מה זה פמניזים בכלל..
    רובן המכריע לא משתמשות בשפתונים או בניתוחים שונים או בכל שאר השטויות שלעיל.. רובן גם לא משתמשות בגלולות.

    עובדות בשטח לא ניקבעות באותיות של עיתון והרשימה, לא רק שהיא דעה אישית אלא יותר היא תמונה של אלו שכתבו אותה..

    אם לא הייתי יודע שמה שניכתב בכתבה זה שטויות גמורות הייתי מברך ברוך שלא עשני אישה..

    .

    אהבתי

  12. וזה נראה לי די שרלטני לכתוב (ואני מצטטת מתגובתך):

    מספר הפמיניזמים הוא כמעט כמספר הנשים בעולם, כל אחת בוחרת לעצמה את הפמיניזם שלה, כל עוד מדובר בבחירה, לדעתי, זהו פמיניזם.

    רוב הסעיפים שנבחרו מטיסים אותנו חזרה לשנות ה-50 של המאה שעברה.
    להיות "כוסית" ולהתעסק בצורה החיצונית באופן אובססיבי, כולל הדיאטות, נועדו כדי למצוא חן בעיני הגברים ומהשתקפות מבטיהם החומדים- להעלות את הערך העצמי של אותה "כוסית".
    לקרוא לזה אפילו פרשנות אישית לפמיניזם זה בזיון.

    אהבתי

  13. והזועמות:
    1- ראשית יש לשים לב לכיתוב בשורת המשנה של הכתבה שמבהירה כי מדובר באייטמים שנבחרו על ידי מספר נשים ולא על ידיי בלבד, מכאן לצד החוטיני והוויברטור, אפשר למצוא את התנועה הפמיניסטית, האג'נדה של הטרדה מינית וחוגי העצמה נשית
    2-שנית, שינוי הוא לא בהכרח לטובה, אבל הוא שינוי. כך שניתוחים פלסטיים, בהלת הדיאטות והפוש אפ, עד כמה שקשה לנו להכיר בכך, דחפו נשים רבות לשנות את חייהן, כמו עיתון בורדה למשל או מסיבות הטאפרוור, הגלולה או טיפולי הפוריות.זה אולי לא השינוי שלו ייחלנו, אבל זה עורר שינוי בצריכה ואורח החיים הנשי ועל כך אין עוררין. זוהי לא רשימה שמביעה דעה אישית, אלא עובדות בשטח.
    3- כאשר שקלתי לפרסם את הרשימה באתר האישי, חשבתי לברור רק את החלקים שמתאימים לי, שהרי זה אתר אישי ואני יכולה לעשות כרצוני, בניגוד לעיתון יומי, אבל זו לא חוכמה להתייחס לשינויים שמתאימים לי בלבד ולהתעלם מקבוצה גדולה של נשים שאינן קולעות לטעמי,
    מספר הפמיניזמים הוא כמעט כמספר הנשים בעולם, כל אחת בוחרת לעצמה את הפמיניזם שלה, כל עוד מדובר בבחירה, לדעתי, זהו פמיניזם.

    אהבתי

  14. עברתי את שלושת הסעיפים הראשונים והתפלאתי על כתבה רצינית ב"סגנון" אבל החל מסעיף 4 נשמתי לרווחה. הכל בסדר. כל הטמטום עדיין איתנו. העולם לא התהפך.

    בואי אני אספר לך,אדמית,בסוד:
    חוטיני, ויברטור, נעלי עקב דקים, לייזר וניתוחים הם דברים שאני לא צרכתי מעולם. האם אני אשה? האם חברותיי נשים?
    וגיבורי הפופ? שינו את חיינו, הנשים?
    מילא ב"סגנון" אבל למה להעביא את התפלות הזאת לכאן?

    אהבתי

  15. כמה שובניזם בכתבה שפונה לנשים.
    כל נושא הוא פשוט סעיף שעומד בפני עצמו, מנותק מכל הקשר וסיבה. איזה יופי.
    שטחי, דוחה, מגמד.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s