נשים זרות וצמר פלדה

נשים זרות

בשקט מופתי או בזעקה שהרעידה את קשתות חדרי התאטרון עלו ובאו שש הנשים אל מרכז החלל, שש נשים זרות המבקשות תיקון לנשמתן העתיקה לאחר שחוו גירוש והשפלה והן אינן מוצאות מנוחה. ועל מה התעללו בהן ככה? על שאינן יהודיות. כדי להבין את סיפור המחזה יש לחזור אל ההיסטוריה התנ"כית שלנו, אל ימי חזרתם של גולי בבל לציון בהנהגתם של עזרה ונחמיה שביקשו לבנות את בית המקדש וחששו מפורענות נוספת שתגלה אותם שוב מארץ הקודש. מבחינתם, האיום המרכזי לקיומו של עם ישראל היה נישואי התערובת ולא חלילה התנהגות לא מוסרית או עבודה לא רוחנית, ולכן החליטו לצאת במלחמת חורמה על הנשים הזרות שנישאו ליהודים בגולה, עד שהצליחו לגרש אותן ואת צאצאיהן. יענו, הכושי עשה את שלו…

המקור התנ"כי לא מציין כמובן מה עלה בגורלן של אותן נשים זרות, גם נשים וגם לא יהודיות, בשביל מה לבזבז את הקלף? לכן, מי שרוצה לשמוע את קולן של הנשים שנישאו בעל כורחן, אהבו בכל לבן והקריבו את נפשן על מזבח "זרע הקודש", מוזמן לצפות בהצגה. יותר נכון לומר מוזמנת, משום שזו הצגה שחודרת אל פעימת הלב הנשי הקדום, לא משהו שגברים יכולים להבין אלא אם הם מחוברים לצד הנשי שלהם, ויש מעט כאלה בחברה הישראלית אחי-הכי-קרבי-אחי.

משחק מצוין של כל אחת מהשחקניות ששרות את השפה התנ"כית משל הייתה פיוט של ימי חולין. במיוחד בלטו לנגד עיניי ראודה שמשחקת נפלא את רינת הבבלית וסנדרה שונוולד שמככבת כמספרת סרח בת אשר, אליה מגיעות הנשים כדי לקבל את תיקונן, ונותנת לנו הופעה בלתי נשכחת לעילא ולעילא כפי שלא נראה במחוזותינו. שחקנית ברמה בינלאומית שבקלות יכולה להשתלב בקאסט השיקספירי.

ועוד משפט אחרון למחשבה: "ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כג' ט') עד כמה אנחנו באמת מקיימים את המשפט הזה והאם לא הגיע הזמן לעשות את העבודה הרוחנית האמיתית אליה נצטוו אבותינו בבריתם עם אלוהים, ולהפסיק להזין את השנאה על מזבח הקודש.

גבר אישה צמר פלדה

בזמן שחיכיתי לתחילת ההצגה הסתובבתי לי קצת בלובי של התאטרון. אובייקטים מוזרים משכו את תשומת לבי וכך נחשפתי לתערוכה של נולי עומר "גבר אישה צמר פלדה". תחילה נראה היה כי האובייקטים בחלל הם פרי הזיותיה הלא ברורות של האמנית שבוחרת לפסל בצמר פלדה מעורבב עם צמחיה, ירקות, פירות ומה לא? שיטוט קצר מגלה טפח נוסף, הטקסט בצד היצירות שמבאר את האנדרלמוסיה השלטת, "אצל הגניקולוג" כתוב לצד מיקרוסקופ שכורע אל מול מנורה חודרנית ובמרכזו תות אדום. "פרו ורבו" זועקת הכותרת לצד מסחטת מיץ שסוחטת זרעים בדמותן של גולות שמרחו אותן בג'ל סיליקון שנוזל מהן, חשבתם פעם על צורתו של מושב האופניים? בתערוכה גיליתי שהוא דומה למעשה לוואגינה שלנו, שזועקת באדום של תשוקה ובערה להכיל ברחמה את זרעיו של הגבר.

הרבה אסוציאציות עולות עם המבט האחר של עומר שמצליחה להצביע על הנקודות הכואבות בעיסוק הנשי, לא רק אלה המיניות אלא גם אלה העוסקות בדילמות של היריון, קריירה, נישואין ורוחניות. גם דף התשובות שהיא מכינה עבור השאלות שעולות לנו בראש בזמן שאנחנו בוהות בסיליקון הנוזל מדמותם של שדיים גדולים, עוזר מאוד להבין את המתרחש בזירת המאבק בין הגבר לאישה, מאבק שהוא לפעמים דיאלוג צועק, לפעמים קול ענוות חלושה ולפעמים שותק. כמו זה המתואר ביצירה Home sweet home כאשר הגבר שלך עוזב אותך בלילה בבית המפואר שלכם ויוצא לבלות עם חברים, "ומאמי, אם אני לא עונה בנייד זה בגלל שאני לא בקליטה." כן, בסדר, שמענו.

 

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “נשים זרות וצמר פלדה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s