קצב שלום

(פורסם במוסף "סגנון", מעריב)

זה התחיל במחמאות רגילות שכל אישה אוהבת לקבל. אני הייתי סטודנטית שזקוקה מאוד לעבודה והוא היה הבוס הישיר שלקח אותי תחת חסותו. תחילה היו אלה מחמאות הקשורות לאיכות העבודה שלי, עד כמה אני חרוצה ויצירתית ועד כמה הוא לא מפסיק להמליץ עליי בפני כולם כפוטנציאל לקידום. כולם ידעו שהוא דואג לי. זה היה נוח ובעיקר תרם לביטחון העצמי שלי, הידיעה שמישהו מאמין בי ובכישורים שלי. הוא היה התקווה להצלחה המקצועית שלי.

בהפסקות של קפה וסיגריה, לצד דיבורים על יזמות עסקית ואפשרויות בלתי מוגבלות, הוא היה מספר על הבעיות בבית עם אשתו ועל הרצון לברוח לפעמים. אני הייתי מחייכת מתוך אמפטיה והוא היה מבטל זאת במשפטים כמו: "את עוד לא יודעת מה זה, אחרי הנישואים הכול משתנה". בין לבין הוא היה מחמיא לי על ההופעה שלי, כך כדרך אגב, ובאותה נשימה היה שואל אם יש לי חבר ואיך זה להיות רווקה בעידן "סקס והעיר הגדולה".

מהר מאוד גלשו השיחות מעניינים מקצועיים לעניינים על החיים. באופן כללי ותמיד במרומז, בקלילות ובהומור, הוא רקם עולם דימויים של סקס באוויר כנושא שיחה לגיטימי: עד כמה סקס מניע את העולם שלנו, איך זה שכולם בוגדים ומי שלא חושב כך הוא תמים.

הרגשתי חוסר נוחות, אבל דחקתי אותה הצדה ושיתפתי פעולה מתוך החשש להיראות מיושנת ולא זורמת, מרובעת ולא נאורה. עוד לא ידעתי שכאן בדיוק מתחילה ההטרדה. זה רק דיבורים ואני לא רציתי שיחשוב שהוא גורם לי למבוכה. לא רציתי לשבור את תדמית הבחורה החזקה, האמיצה והאסרטיבית שלא פוחדת מכלום. זאת שאפשר לסמוך עליה.

ואז החלו הנגיעות. לא כאלה שניתן לטעון בגינן להטרדה, אלא נגיעות קלות כלאחר יד, ליטוף קל על הראש מתוך חיבה, תנועה לא רצונית לעבר היד שמחזיקה את הקלסר או כשהוא רוכן לעברי, נוגע לא נוגע, כדי להראות לי משהו על צג המחשב.

המבטים שלו הפכו לחודרים והנשימות הפכו לכבדות. היה שם רגע של טשטוש בו חשבתי שאולי אני מדמיינת את הכול, הרי לא יכול להיות שבחור מבריק כמוהו ינצל את ההערכה שלי אליו למטרות כה זולות. וכך זה נמשך עד ליום בו נתקלנו בטעות בפתח דלת המשרד שלו ובמקום לזוז לאחור, הוא נעמד ונצמד.

לכודה בין המשקוף לבין גופו הסוגר עליי, עברתי מחוסר אמונה לחוסר אונים. הבנתי מהו המחיר שעליי לשלם בעבור קידום בעבודה וזנחתי את החלומות על קריירה מצליחה בארגון. התפטרתי. נשארה רק צלקת ההשפלה בעקבות ההבנה את המשמעות האמיתית, שעמדה מאחורי המחמאות על כישוריי המקצועיים.

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “קצב שלום

  1. לנועה- אהרון בדרך כלל נוטה להתייחס בתגובותיו לנושאים שקשורים בדרך זו אחרת לנושא הפוסט ולא ישירות לפוסט עצמו, וגם זה בסדר.
    לחני- תודה, ולא, זה לא פגע בהערכה העצמית שלי, אבל היו גברים אחרים שהצליחו לעשות זאת יפה, אבל מאז גדלתי וצמחתי ובעיקר התחשלתי.
    לאהרון- ניסית פעם לחשוב מדוע הערה פשוטה שלך שנאמרה בעדינות ובוודאי שלא במטרה להטריד מינית אף אחת, הצליחה לעורר תגובה כה זועמת מצד האישה? מה גרם לה לתקוף כך מבלי לבדוק מי פנה אליה ובאיזה נושא, ואם בכלל מדובר במטריד? מה הקפיץ אותה ממקומה? אולי כי היא רגילה להתייחסות מטרידה בדרך כלל עד שהיא כל כך נפחדת ונרעדת מכל הערה?
    לפמיניסטית האנונימית-אני מאמינה בחופש הביטוי, אני לא מאמינה בסתימת פיות, עם זאת, הערות פוגעות ומעליבות באופן אישי הוסרו מהאתר בעבר ואף עם התייחסות לכך, אין לי נטייה להשאיר תגובות כפי שהן רק משום שאני אישה סלחנית ומכילה ותומכת ומקבלת- זהו סטריאוטיפ שוביניסטי. ההערה של אהרון מעוררת דיון וחשוב שגם הערות כאלה יישמעו, צריך להציף את הכול ולא להשאיר מתחת לפני השטח, צריך להתייחס ולהתמודד עם הטענות שגברים מעלים ולא למחוק אותן, מחיקה לא פותרת את הבעיה, רק מרדימה אותה לעוד כמה שנים.

    אהבתי

  2. העובדה שהמשטרה סוגרת את התיק, או אפילו העובדה שנאשם יוצא זכאי במשפט אינה אומרת באופן אוטומאטי שהצד המתלונן אשם בתלונת שווא!
    היא גם כמובן, ולמרבה הצער, אינה אומרת שהנאשם לא ביצע את העבירה.

    המשמעות יכולה להיות גם שלא ניתן להוכיח מעל לכל ספק או עניינים משפטיים אחרים.

    כדי להראות אשמה בתלונת שווא יש לתבוע ולזכות במשפט.

    ולאדמית – עוד דינמיקה גברית נשית שבאה לידי ביטוי בתגובות לפוסטים ברשימות – לגברים כאן הרבה יותר קל למחוק תגובות שאינן מוצאות חן בעיניהם, ואילו נשים, בעיקר הפמיניסטיות שבהן, נוטות להשאיר כל תגובה כמו שהיא, תהא אשר תהא.

    תגובה כמו זו של אהרון תמוז לא שייכת לכאן.

    אהבתי

  3. אבל אפרופו מודעות להטרדה מינית הנה ביחס למה שאתה עצמך מעלה: במקרים של רמי הויברגר ואדם שוב המשטרה סגרה את התיק (עד כמה שידוע לי), והנה אנו רואים שהקריירה שלהם ושמם הטוב לא נפגעו.
    צריך לזכור את זה בהתלהמות הכללית, כי מי יודע כמה פעמים כבר שמעתי "עד שהם זוכו נהרסו להם החיים". אז זה לא ככה, לא ממש. ובטח שזה לא טיעון בעד השתקה של מקרים.
    אין טיעון נגד השתקה. ואגב, אם התקשורת בוחרת לפתוח במתקפת לינץ' כלפי מישהו (כי זה מוכר, כי למישהו יש אינטרס, וכולי וכולי) – צריך לזכור שזו לא אשמת המתלוננת! שתיקח התקשורת אחריות על מעשיה שלה, ושיהיה כאן סדר ונפריד בין הדברים.

    ובתגובה לפוסט: תיאור מדויק ואמיץ של דינמיקה מאוד נפוצה. נא לא להתפתות לחשוב אחרת. ולאדמית – תהיי בטוחה שאת שווה פי אלף מהמחמאות שלו ושל כל אחד אחר. לנשים צעירות – יש כאן לקח בשבילכן. וגם לגברים. שמקום העבודה יישאר מקום עבודה, עדיף לכולנו.

    אהבתי

  4. ראוי בבמקום עבודה יבינו שאין יחסים אישיים אלא רק יחסי עבודה .נכון שהרבה רומנים נולדו במקום עבודה וזה מבורך אבל כשהיא אומרת לא היא מתכוונת ללא

    אהבתי

  5. שהמקרה המצער לא הצליח לפגוע בהערכה העצמית שלך לגבי כישורייך המקצועיים. זאת אחת הסכנות הטמונות במקרים האלה.
    ואהרון תמוז, העובדה שגברים נפגעים מהאשמות שווא היא מצערת, אבל היא אינה סותרת את העובדה שנשים רבות מוטרדות מינית ואף הרבה יותר מכך על ידי גברים.

    אהבתי

  6. זה שלא נעים לך לשמוע שלגברים כואב שהמתלוננות נגד רבי הויברגר ואדם שוב לא נתנו את הדין על פישעיהןזה לא אומר שאסור לכתוב את הדברים

    מצידי שמנהלת האתר תמחק את ההודעות שלי

    אהבתי

  7. בין אם יש קשר ובין אם אין קשר אנחנו לא נמצאים במאבק משפטי אלא מקיימים דיון בנושא המודעות להטרדה מינית. יש בעיה ואין פיתרון . הבעיה היא שהעלאת המודעות של הטרדה מינית גורמת לתופעות לואי שצריך למצוא להם פיתרון ולי אין פיתרון.תופעות הלואי יכולות להתבטא בהעדפת גברים בקבלה לעבודה כדי לא לגרום לצרות פוטנציאליות בעסק. תופעות הלואי יכולות להתבטא בכך שבמקרה שאשה עולבת בגבר הכפוף לה במקום העבודה ולגבר יש יכולות מקצועיות שעשויות לעזור למתחרה של המעסיק הנוכחי אז ייעשה שימוש ביכולת לעבוד אצל המתחרה ולהשליך את ההאשמה על העולבת הממונה. במקרה של עימות ביו שני גברים השלכת ביצה על העולב תעבור לסדר היום במקרה של גבר ואשה הגבר מתחייב בנפשו.

    אהבתי

  8. אפשר למצוא דרך ללמוד איך לנהל עימות עם גברים במקומות ציבוריים בצורה כזו שלא יובן באופן מוטעה שהגבר מאויים בהאשמת שווא של הטרדה מינית

    כאשר ניגשתי לאשה שתקעה את התור בסופר עם מוצר אחד בקופה רגילה והערתי לה בעדינות שיש קופה מהירה היא אמרה לי בקולי קולות לא רוצה לשמוע אותך
    הטונים היו כאשלה שאפשר להבין שהיא הודפת ניסיון להתחיל איתה

    זה היה תירוץ מצויין וצודק להקים סקנדל

    אהבתי

  9. בפעם הראשונה זה קרה במקום הומה אדם שהיה בו דוחק רב מישהו דחף אותי על אשה מבוגרת ממני בשנים רבות וביקשתי ממנה סליחה
    היא מצידה בהתרסה אמרה לי "זה לא נעים לי שאתה דוחף אותי ונוגע בי
    שתקתי וזאת היתה פעם אחרונה שהבלגתי
    בפעמים אחרות שבאוטובוס דחפו אותי ומחשהי העירה לי בעדינות הפכתי את האוטובוס בצעקות על אותה בחורה והאשמתי אותה שהיא מייחסת לי בזדון הטרדה מינית

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s