היום בו נולדה האישה

בראשית, יח כד

 

(יח) ויאמר אלוהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו
(יט) ויצר אלוהים מן האדמה על חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו
(כ) ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו
(כא) ויפל אלוהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה
(כב) ויבן אלוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם
(כג) ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת
(כד) על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד

עוזרת בית או עזר כנגדו?

לאישה יש תפקיד ברור עוד לפני שהגיחה אל העולם מצלעו של אדם והוא להיות עזר כנגדו. השאלה היא על איזו עזרה מדובר? אלוהים לא מפרט. האם מדובר במשרתת שתטפל בו, תבשל, תכבס ותנקה אחריו וכך תפנה את זמנו של אדם לצורך עבודה או למידה? האם מדובר בעזרה רוחנית, כזו המכוונת אותו בשעת מצוקה, מעודדת את רוחו ומראה לו את הדרך אל השכינה בשעה שאמונתו מתרופפת?
תפקידה של האישה להיות עזר כנגדו נועד כדי לפתור את בדידותו של האדם. אם כך, אולי תפקידה לחמם את לילותיו הבודדים ולארח לו חברה כאשר הוא מרגיש בודד בשעות היום, כמובן רק כאשר הוא מרגיש בודד, אם היא מרגישה בודדה, שתכתוב תנ"ך משלה.
אלוהים יודע שאת הבחירה הזו, מציאת אותה נשמה שתפיג את בדידותו של האדם, הוא לא יכול להנחית כך מלמעלה כפי שיצר את העולם כולו. לכן הוא יוצר את החיות והעופות שיארחו חברה לאדם ומחכה לראות מי מביניהם ימצא חן בעיני האדם עד שיקרא לו בשם. ללמדנו כי הכול ביד השם.
הקריאה בשם מגדירה את קיומו של הדבר ביקום. אלוהים מחכה לראות כיצד יגדיר האדם את היצורים שברא לשמש לו כחברה, שכן הגדרה זו תקבע את אופן ההתייחסות של האדם אל חבריו החדשים והתייחסות זו בלבד יכולה לקבוע באם אחד מהם יכול לשמש עזר כנגדו.
מכאן, עזר כנגדו הוא תפקיד שאינו מסתיים בעבודות השירות שמתחזקות את האדם בעולם החומר, שכן לשם כך אלוהים לא זקוק לדעתו של האדם ובוודאי שלא להביא בפניו את כל החיות והעופות כדי שיבחר כל אחד מהם ויקרא לו בשם. הרי את השמים, האדמה, האור והים אלוהים יצר בן רגע, אם היה צריך ליצור משרתת, היה חושב לבד על משהו יצירתי.
עזר כנגדו חייב להיות מישהו שהאדם קורא לו בשם שאינו נפש חיה. האדם עובר את כל החיות והעופות וקורא לכל אחד בשמה ולא נמצא מי שיכהן בתפקיד שיכול להוות לאדם עזר כנגדו, כלומר, תפקיד הנושא בחובו ערך אקוויוולנטי לאדם. שווה ערך לו.

מאיפה בא האיש?

אלוהים רואה כי האדם לא מצליח למצוא לבד מי שיוכל להיות לו שווה ערך, לכן הוא נוקט בתחבולה ובשעה שהאדם ישן, הוא לוקח את אחת מצלעותיו, יוצר ממנה דמות אנוש, בונה אותה לתלפיות (הנה ההוכחה לכך שאלוהים הוא גבר) והמספר המקראי שכבר יודע את שמה מהפסוקים הבאים, מכין אותנו כי אלוהים מביא את האישה לאדם. לא את דמות האנוש החדשה, אלא את מי שכבר ניתן לה שם: אישה.
שימו לב למשחק היפה בין ויבן/ויבאה בפסוק כב. אלוהים כאן בתפקיד הפועל של האדם. בונה ומביא. הנה האישה נבנית מהאדם ומובאת אל האדם להנעים את זמנו בשעותיו הבודדות.
אדם מזהה מיד כי מדובר הפעם במשהו אחר, לא כמו שאר הנשמות החיות שהראו לו. הוא גם מזהה מיד כי מדובר בעצם מבשרו, כלומר, יצור שהוא שווה ערך אליו, חלק מהנשמה שלו.
ואז בא המשפט המפתיע: "לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת".
למה אישה? מי זה פתאום האיש שמופיע פה? האם אדם מכנה את עצמו כאיש? למה? אם מצא אדם סוף סוף את היצור שווה הערך לו, שנלקח מבשרו ויכול לשמש עזר כנגדו, מדוע הוא מכנה אותו אישה? מדוע לא על פי ההיגיון הלוגי: אדם ואדמית.
אלוהים יצר את האדם. הוא לא יצר את האיש. אלוהים מחליט שלא טוב היות האדם לבדו. הוא בורא עבורו יצור נשי שישמש אותו עזר כנגדו. מדוע אותו יצור נשי לא מקבל את השם שווה הערך לאדם?
האדם מזהה כי האישה נלקחה מצלעותיו שלו, מעצמו ובשרו, מדוע אין הוא יכול לכנות אותה בשם הנושא את שמו? במקום זאת, הוא מדבר על עצמו בגוף שלישי, משל לא ממנו נלקחה האישה: "כי מאיש לקחה זאת".

המספר בתפקיד דובר האדם

על רקע זה, אפשר להבין את ההכנה שעושה לנו המספר המקראי בפסוק כב, כאשר הוא מוסר לנו את שמה של האישה עוד בטרם נקראה בשמה. כדי שלא נופתע מבחירת השם של אדם שמחליט ליצור מערכת הגיונית משל עצמו (איש ולכן אישה) שאינה מתיישבת עם ההיקש הברור (אדם ולכן אדמית), מקדים המספר להכין אותנו כי אישה הוא למעשה השם שצריך להיות, כלומר, גם אלוהים מסכים.
לאלוהים, כפי שראינו, ממש לא משנה איך אדם יקרא לאותו יצור שהוא בונה עבורו. הוא רק רוצה לדעת שהאדם לא יישאר לבדו ומי שיעזור לו יהיה מי שמקובל על האדם עצמו. אולם המספר, שיודע כי בחירת השם של האדם עלולה להרים גבה, שהרי הוא אינו מוכן לחלוק את שמו עם מי שאמורה להיות עזר כנגדו, עוזר לו עם הבחירה כך שתתקבל ללא קול תרעומת.
המשפט המסכם של סיפור השמות המקוצר הזה מדגיש את חשיבותה של האישה ואת מעמדה השווה מול האדם. לכל אלה שקשה להם להתנתק מהוריהם (בעיקר מהחמות) וללכת אחר האישה, כפי שלאדם קשה לחלוק את שמו עמה, מדגיש המספר את ההוראה המפורשת כי על האדם, למרות הקושי שבדבר, לעזוב את הוריו ולדבוק באשתו. זאת משום שאולי ההורים הם חלק מבשרו הפיזי, אך האישה היא חלק מבשרו ברמת העבודה הרוחנית שעליו לעשות.

 

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “היום בו נולדה האישה

  1. בספר בראשית מופיעים שני סיפורי בריאה
    הראשון שבהם כתוב

    וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.

    רוצה לומר – זכר ונקבה נבראו יחד

    איכשהו הסיפור השני, עלהצלע, זכה לפופלאריות יותר

    אהבתי

  2. מיכל- אם הבנתי נכון, אדם משנה את שמו לאיש בעקבות כינויו של האישה בשמה- אישה (השם חוה ניתן לה ממנו מאוחר יותר, לאחר חטא גן העדן)
    השאלה היא למה הוא משנה את שמו ואם כך הוא, מדוע בהמשך הוא נקרא אדם ולא איש. נראה כי הוא משנה את השם נקודתית לאותו רגע בו הוא צריך למצוא שם למקבילה הנשית שלו שהוצאה מצלעו. כדי לעקוף את השם אדמית או אדמה (כפי שמציעה חני) אם היא כנגדו במעמד שווה, היא צריכה להיות מקבילה לו גם בשם. ושוב, קריאה בשם במקרא מסמלת קיום, מעמד קיומי, זה לא משהו שמקלים בו ראש.

    לחני- המונח אישה לא מוזכר לפני כן, זוהי הפעם הראשונה שהוא מוזכר ונאמר במפורש שאדם ממציא את השם הזה. הוא גם מסביר איך הוא ממציא אותו. גם אם המונח איש היה קיים, אין לו ביטוי בטקסט, וככזה, אנחנו לא יכולים להתייחס אליו, אם מתייחסים אל מה שכתוב בטקסט בלבד, המספר המקראי "עוזר" לאדם לצאת טוב מהבחירה התמוהה שלו כאשר הוא מקדים ואומר שהאישה הובאה לאדם עוד לפני שניתן לה שמה.
    אדמה הוא כינוי יפה בעיניי. יש היום אנשים שקוראים לילדות שלהם גאיה שזה אדמה. אדמית זה אדמה עם סופית ית שמציינת נקבה.
    אבל כולם טועים וחושבים שאני בת הזוג של אדם. מעטים יודעים לומר מיד עם הישמע שמי כי הוא לקוח מן האדמה.

    אהבתי

  3. אדם וחוה, ומה המקבילה הנשית של בעל?
    די ברור שהסיפור מסופר מנקודת מבט גברית, ומכוון לצרכים של הגבר ולא של האישה.והמונח אישה ודאי כבר היה קיים, והסיפור מספר איך, כביכול, נוצר. ודרך אגב אני מעדיפה את אדמית או אדמה. היה יכול להיות נחמד: אדם ואדמה, איש ואישה,בעל ובעלה.במקום אשתי – בעלתי. איך זה נשמע?

    אהבתי

  4. מהציטוטים שהבאת כאן, נראה שהוא קורא לעצמו איש אחרי שהובאה האשה. כלומר הוא קורא לעצמו בשם, אחרי שמה. זה, בעיני, אולי רמז ל'כנגדו' במובן של להיות מול, לשקף, להיות גם מקור השראה רוחני.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s