משהו ליום האהבה – האביר על הסוס השחור

איך זה שאנחנו כל פעם נופלות מחדש אחר הפנטזיה הזו של האביר על הסוס השחור ומתי בדיוק אנחנו מתפכחות ממנה?

לא כל-כך מסכימה עם המשנה שצירפו לכתבה, אחרי הכול נשות קריירה דעתניות שניפצו את תקרת הזכוכית, הן לא בדיוק אלה שיושבות ומחכות לנסיך שיציל אותן, הן תופסות אחד וברוב המקרים מצילות אותו…. אבל… ניחא, ככה זה כנראה יותר סקסי….
וגם נשמטה הערה של הכותבת: "נשמע מאוד רומנטי", שמובילה לתשובה של שלומית ליר. (למי שלא מבין את הקישור התמוה).

יאללה, תעשו אהבה!

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “משהו ליום האהבה – האביר על הסוס השחור

  1. לניבי למרבה הצער תסביך סינדרלה הוא לחלוטין לא פאסה. קראתי את הספר לפני כמה שנים ומצאתי אותו רלוונטי להפליא גם באופן אישי וגם גלובלית. היום יש כמה ניואנסים חדשים לתסביך: מותר לדבר על סקס, להתנהג כאילו, יעני, אנחנו חופשיות, תכלס, התבנית קופצת לעין מכל זווית אפשרית, כולל עובדתית באחוז יצוג נשים בעמדות בכירות.

    ראוי לזכור שלא כל אחת ואחד למדו לימודי מגדר, ומה שאת מגדירה כ"לעוס שטוח ומשעמם" יכול להיות מעניין ורלוונטי לאחרות. השאלה היא גם לא ברמה של ידע תיאורטי אלא מעשי, האם את למשל הגשמת עת החלומות שלך? האם את מעיזה לחלום בגדול? האם את ממשיכה לקרוא להתפתח? ואם לא מה קרה שם בדרך?

    אני מקווה לכתוב מאמר על תסביך סינדרלה בגרסתו העכשווית בקרוב.

    אהבתי

  2. אפשר באמת לנסות לדון בנושא הכתבה. מה כל כך הרגיז אותך? אני באופן אישי מכירה נשים באמצע שנות הארבעים לחייהן, נשואות עם קריירה, בעל וילדים שמספרות על הפנטזיה שהייתה להן בצעירותן וכיצד היא התנפצה להן מול המציאות עם החיים. הפנטזיה שהגבר הוא זה שמוביל את העניינים בשעת משבר. יענו- הגבר המציל.
    הכתבה הזו ספציפית נולדה מתוך סיפור אישי כזה, של מישהי שלא רוצה להיחשף, זכותה. לצטט בעילום שם בגוף הכתבה נראה לי לא לעניין. אני משתמשת בזה רק במקרים קיצוניים שאין ברירה. כאן אפשר לדעתי להסתדר בלי זה.
    אני לא רואה פסול לקיים דיון על נושא מסוים עם חוקרים ומומחים מבלי להביא נשים שיצבעו את הכתבה ב"בשר". במיוחד אם הנשים אינן רוצות לחשוף את עצמן. אין לי מקום בכתבה אינטרנטית, להבדיל מכתבות שכתבתי עבור "סגנון" לראיין יותר משני אנשים. לכן אין פאנל מומחים בכתבה, אלא רק שתיים.
    בנוגע ללעיסת הספר על תסביך סינדרלה: המרואינת בחרה להביא דוגמה מספר זה, היא הביאה דוגמאות נוספות, גם מספרים אחרים, אבל אי אפשר להכניס הכול. לנושא הכתבה, הדוגמה מהספר הזה התאימה.
    הבעיה שלי עם המשנה הייתה שהוא מציג תמונה חד צדדית: גם נשים דעתניות מפנטזות על הנסיך. לכן ראיתי לנכון לתקן ולהוסיף שיש נשים דעתניות שלא מפנטזות על נסיךשמציל אותן, אלא על נער שעשועים.
    בקיצור, שיש נשים כאלה וכאלה וזה לא חד צדדי.
    אולי מבחינה פמיניסטית הכתבה לא מחדשת ולא מביאה את המאמרים האחרונים בתחום, אבל זו לא הייתה המטרה לכתוב כתבה פמיניסטית, וגם לא לחדש במיטב המאמרים האחרונים בתחום, כי זו לא אקדמיה ולא בטאון האג'נדה של תנועת "אישה לאישה".

    אהבתי

  3. כן, קראתי בעבר את הבלוג שלך. לא ניסיתי להסתיר את זה ולא טענתי שמעולם לא התעניינתי אותי דבר שכתבת, אז לא ברור לי מה בדיוק "נחשף" כאן בקול תרועה כזאת. ומה גם שהכתבה שכתבת הופיעה, כמו שכתבת בעצמך, בפורטל די גדול, ולא נראה לי שהיא משהו נסתר שקשה כל כך להיתקל בו.

    אני חושבת שזה די מגוחך מצדך לפתוח בניסיון עלוב לעקוץ אותי שאני "עצבנית ומעט מתוסכלת". התייחסתי מתישהו לחייך האישיים מעבר להתייחסות לסגנון הכתיבה? למצב הרוח הכללי המשוער שלך ולרמת התסכול? לא נראה לי. ואחרי זה עוד לטעון שאני גולשת לביקורת אישית כלפייך… נו, זה באמת מכובד ועקבי.

    אני אכן מכירה את חוקי התקשורת לא מאתמול, והמקום היחיד בתקשורת – המקוונת, לפחות – שנתקלתי בו שנתפסים בחשיבות תהומית לשאלה אם מישהו מגיב או לא מגיב בשמו המלא ומשתמשים בזה כבטיעון למה לא לכבודם להתייחס עניינית לטיעוניו – זה אתר "רשימות".

    אם תרצי להגיב במשהו לביקורת שלי על הלעיסות בז'רגון הפופולרי של הפסיכולוגיה ולימודי המגדר, או כל התיחסות שהיא לא ניסיון לגרור את הדיון לעוד תהום של התנגחות אישית, את מוזמנת כמובן לעשות זאת.

    אהבתי

  4. וגם המעט מתוסכלת.
    פרסומת משודרת בפריים טיים לכל עם ישראל. דעתי הכועסת על הפרסומת נכתבת באתר האישי שלי. לא, אני לא חושבת שזה אותו דבר.
    הטענה שלך האישית כלפיי רק חושפת את זה שאת די עוקבת אחר מה שאני כותבת, כנראה שזה מעניין אותך, אחרת למה לטרוח להגיב?
    אבל נראה לי שהביקורת כאן היא מעבר לנאמר בכתבה, היא יותר אישית כלפיי, ולזה אין לי רצון לענות.
    בקשר לכתבה: סיפורים מהחיים בשביל קצת יותר פלפל ובשר, את יכולה להפנות זאת לעורכת הערוץ, אחרי הכול הכתבה הזו, כמו אחרות שכמותה, פורסמה בפורטל די גדול,
    אני לא מחפשת שתחניפי לי. אבל כאשר כותבים דעה שלילית מן ההגינות היא לכתוב את הדברים בשם מלא, זה חוק די בסיסי בעיתונות, מדברייך נראה שאת קצת מכירה את התקשורת.
    אה, וגם לך- חג אהבה שמח.,

    אהבתי

  5. שתיהן פשוט מדברות כל-כך מתוך אותו מודל קלישאתי שנולד ב"תסביך סינדרלה" עד שהתייחסתי אל שתיהן בתגובה הקודמת כאילו היו כותבת אחת.

    אהבתי

  6. וגם את לא חייבת לצפות בפרסומות שנראות לך גזעניות, אגב. את יכולה לזפזף או להפוך דף בעיתון ולעבור הלאה. בכל זאת מסתבר שאת צופה בפרסומות האלה ולא עוברת הלאה אלא מגיבה בביקורת, וביקורת די קוטלת וכועסת. לגיטימי, ולגיטימי גם שלא כולם אוהבים את הכתיבה שלך.

    מעבר לזה, הטענה שלי שהכתבה לא מבוססת קשורה למי שכתבה את הכתבה (קרי: את), לא לחוקרת שרואיינה בה. חוקרת התרבות שרואיינה פשוט דקלמה כמה קלישאות ששורשיהן בספר "תסביך סינדרלה", ספר פסיכולוגיה מגדרית שיצא לפני כ-30 שנה, עורר סערה באקדמיה ומאז שיצא הוא מצוטט לעייפה בווריאציות שונות ע"י תלמידי/ות מגדר ונכתבים עבודות וספרים שונים על בסיס התיאוריה שנוסחה בו. אין לי טענות אתיות לחוקרת, מעבר לזה שהדברים לעוסים שטחיים ומשעממים. מדובר בראיון חטוף והיא בטח לא יכלה להרחיב (ולטעון שדבריה לעוסים ושטחיים ומשעממים זו לא הכפשה, זו חוות דעת.) מבחינתך ככותבת המאמר זה לא נקרא לבסס. לבסס, אם לא בא לך להביא דוגמאות ספציפיות יותר ממחקרים כי זה לא אקדמיה פה, זה לפחות לתת איזה מקרה או שניים מהחיים, ככה כדי שיהיה לכתבה קצת יותר פלפל ובשר של סיפורים אנושיים אמיתיים. ככה זה נראה פשוט מרוח ומחופף וחסר טעם. זו דעתי. אם את רוצה לשמוע רק ביקורות חיוביות – תודיעי, אני אחניף לך בפעם הבאה (ואני בטוחה שאם אני אחניף לך לא תהיה לך שום בעיה לזה שאני כותבת בעילום שם…)

    אהבתי

  7. וזה לא עניין של עדיף: אפשר גם יפה וגם חכמה (אולי אפילו אופה, למרות שבמקרה שלי זה לא ממש מתיישב במשוואה(:
    הגיע הזמן לשנות את האמירות הישנות ולהציב במקומן חדשות. אפשר גם בעברית, שפה נהדרת ומלאת משמעויות, הרבה יותר מהשפה האנגלית הקוסמופוליטית.

    אהבתי

  8. אכן, כותבת שורות אלה היא שחורה. ומה לעשות, היא כנראה מעדיפה נסיך על סוס שחור. קורה. תמיד חייבת להיות שונה (:
    ובנוגע לניבי: אני מבחינה שממש לא אהבת את הכתבה. יש לי חדשה בשבילך: לא חייבים לקרוא. אפשר לעבור הלאה. מעבר לכך, מה דעתך בנושא? חוץ מלסתור את הכתבה ואת מה שכתבתי בפוסט ("המרוח")
    לא הצגת אלטרנטיבה.
    בכתבה מרואינות פסיכולוגית וחוקרת תרבות, דעותיהן מבוססות למרות שלא תמיד יש מקום להביא ציטטות מחקריות בפורמט אינטרנטי עיתונאי, זו לא האקדמיה פה. להכפיש את דעתן בצורה כזו כבלתי מבוססת ועוד בעילום שם? ירחם השם!

    אהבתי

  9. כתבה מרוחה ולעוסה כל-כך, שטחית ומלאה הנחות שלא צריך לבסס אותן כי-הרי-ידוע-שהן-נכונות (עלאק), וכל-כך עמוסה קלישאות מהפמיניזם והפוסט-פמיניזם.

    וזה כולל גם את הפוסט שצירפת אליה עכשיו. "אחרי הכול נשות קריירה דעתניות שניפצו את תקרת הזכוכית, הן לא בדיוק אלה שיושבות ומחכות לנסיך שיציל אותן, הן תופסות אחד וברוב המקרים מצילות אותו…. אבל… ניחא, ככה זה כנראה יותר סקסי…."

    כן… אה, בטח… ואת יודעת את זה כי להציל נסיכים יעני מתאים לנשות קריירה דעתניות… שמענו שהן כאילו אחרות, הן לא אמורות להיות כמו הסינדרלות הקטנות, לא…? טוב… בכל מקרה, שיהיה, בואו לא נהיה כבדים, כי ככה זה כנראה יותר סקסי… לא?

    ומזמן כבר לא ראיתי עיצוב מכוער כל-כך כמו העיצוב של נענע10. איח, אי אפשר להסתכל על זה בכלל. (אבל זאת כבר לא אשמתך)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s