בתזמון מדויק עם הגעתו לארץ של הסרט "סקס והעיר הגדולה" יוצא התרגום של "סקס והאישה הבשלה" מאת גייל שיהי (הוצאת זמורה ביתן), העומד בניגוד לארבע הרווקות שסורקות את הדרכים למציאת האהבה והחתונה האולטימטיבית. האישה הבשלה של שיהי היא ההפך הגמור מאותן פוחזות שטרם חוו נישואין וילדים. היא נמצאת בגילאי 45-50 ובדרך כלל היא גרושה, אלמנה או נשואה הנמצאת בשלבי דעיכה נפשית ומינית.
זהו, לדעת שיהי, גיל העמידה הנשי החדש. אם בשנות השבעים גיל העמידה הנשי נע בין 35-40 ותאם את השעון הביולוגי ואת התפישה לפיה תפקודה הקיומי של האישה מסתכם ברחם, כעת עלה הגיל בו "האישה יכולה לפנטז על החלום שנזנח ולשכב במיטה שהציעה לעצמה, גם אם היא לא נוחה לה כל כך" לגיל בו מפסיקה הווסת שאותו מגדירה שיהי ללא עוררין כאקט מכונן אוניברסאלי. כן, לפי המחקרים שמביאה שיהי בספרה, ביום בו נפסקת הווסת עולה השכיחות בהיעדר תשוקה מינית, כאב במהלך המשגל, קשיי התעוררות, חרדת ביצוע ואי יכולת להגיע לאורגזמה.לכן היא מבקשת בספרה להחזיר לכן את התשוקה, עם הבעל או בלעדיו. האישה הבשלה של שיהי היא בת חמישים שהתגרשה ועל המצח שלה מאותת השלט "זמינה, אבל לא מחפשת בעל" מקסימום בילוי, חברות, אולי אינטימיות ובהחלט סקס מספק.
למרות הניחוח המחקרי, פטפטת "סקס והעיר" לא נפקדת כאן. הספר מכיל בעיקרו שיחות שערכה שיהי העיתונאית לשעבר ב"קוסמופוליטן", עם נשים שהתגרשו, התאלמנו או ניטשו וצריכות להתחיל מחדש. במקום להיסגר ולהתבייש, שיהי ממליצה להן לטעום מהחיים הטובים של צעירות ברוחן, לגלות מי הן לפני שנלכדו בתפקידי "הבגרות הראשונה", קרי טיפוח הילדים, בעלים, קריירות או כל השלושה יחד.
גייל שיהי
אז מי היא האישה הבשלה? היא גם אימהית וגם שובבה, גם מתוקה וגם חריפה, היא תוססת ורכה, ממש כמו בפרסומת, והכי חשוב – אין לה שום שעון ביולוגי מתקתק לצד מיטת המאהב שלה, ואין לה שום מזימה להוביל אותו לחופה או פנטזיות הצלה. אך אל תטעו. מה שנראה לרגע כספר פמיניסטי הקורא לשחרורה המיני של האישה הבשלה, הוא למעשה ספר המחזק את הסטריאוטיפים הישנים לפיהן ערכה של האישה נמדד בתפקודה המסורתי בשלבים הראשונים של חייה, קרי בעל וילדים.
מצד אחד טוענת שיהי שזהו ספר עבור נשים שלא רוצות להשלים עם התפקידים הסטריאוטיפים של גיל המעבר, עם זאת היא מניחה בצורה חד משמעית כי תפקידים אלה ליוו את חייה של האישה בתחילת דרכה וכי רק עכשיו כאשר היא מעל לחמישים וכבר חוותה את ייעודה החברתי, היא יכולה להתפנות להיות משוחררת. ומה היה לפני כן? האם לפני כן הייתה האישה כבולה בחייה? נראה כי חייה של האישה עד גיל חמישים היו מלאים במזימות פנטזיות ושעון ביולוגי אחד. כמה משעמם.
באותה נשימה, אין כאן התייחסות לרווקה הנמצאת בגיל המעבר, שהרי לאן אין לאן לעבור. היא לעולם נשארה באותו מקום. הרווקה בספרה של שיהי היא הגרושה ללא הילדים, שהרי היא חופשייה כרווקה לצאת ולחפש אחר גברים – מהותן הקיומית של הרווקות כמובן. אם אישה שחוותה מערכת זוגית ארוכת שנים ללא ילדים משולה לרווקה שמעולם לא נישאה, מדוע אם כן, היא מועדפת על פני הרווקה? לדידה של שיהי, כי היא לפחות קיימה אחד מהתפקידים הבוגרים של נשים.
המסר הרוחני בספר נוגע לדמותה של האישה הפראית. זו שאינה מוגדרת באמצעות גילה הכרונולוגי ואילו הדימוי הפנימי שלה והיכולת להשיל רבים מן התפקידים שהגדירו והגבילו אותה בחייה הקודמים חשובים באותה מידה. שיהי מכנה אותה "הסירונית הבשלה". נשים המסוגלות להקסים גברים מבוגרים וצעירים מהן ולעורר בהם מחדש את הרגשת הנעורים ורק משום שהם יודעות את סודות הפיתוי שאינו טמון ביופי או נעורים אלא בחיוניות, שנינות, חוצפה וביכולת המשוכללת לספר סיפור טוב. לנוע חליפות בין חמימות אימהית לבין להבה מינית. האם זוהי העצמאות הנשית? לשמור על החירות ולעשות התעמלות כדי להיות מסוגלת לפתות, לסחרר ולכבוש גברים גם בגיל תשעים?
מצעד הסירנות החותם את הספר כולל את קמילה פארקר בולס, אופרה וינפרי, טינה טרנר, שחזרדה ומינט אלווטיוס, אהובתו הצרפתייה של בינג'ימין פרנקלין שסירבה להינשא לו והעדיפה לשמור על חירותה האישית.
והערה אחרונה: זהירות, מי שהחליטה לחיות כפי שהיא עם הבעל ולא לפרק את המשפחה, הספר הזה יכול לעורר מחשבה שנייה. הנגיסה באפרסק ממכרת וכמו הנגיסה בתפוח גן העדן, זוהי יכולה להיות נקודת האל חזור.
אדמה 