המסמר האחרון

תיאור שפוי של מפגש הזוי

העשירי בסדרת ספרי מסמרים בעריכת אמיר רותם עומד בסימן העיר. על הקונספט החשוב והחדשני של הסדרה האיכותית כבר כתבו הרבה, משהו שמשלב בין ספרות ועיתונות הן בעריכה והן בתכנים, ייחודי, מבריק ושפוי בעולם הספרות הישראלית. לצד פרוזה של כותבים ידועים וכאלה שטרם בנו לעצמם שם, ישנה סדרת צילומים אורבניים של תומר אפלבאום וסיפור מאויר של יואב שפיר ועידית חורשי. מקריאה בספר רשמתי לפניי להעיר כי צריכה להיות הקפדה מעט על העריכה הלשונית: סוגריים כפולים וגרשיים, אבל בחירת הטקסטים מכפרת על הכול.

יגאל סרנה בפרק מתוך רומן בכתובים לוקח אותנו ליפו של המאה ה-19 ומפגיש אותנו עם גיבור עולה חדש חובב ציון שמגיע ממנעמי סרביה אל המדבר המיוזע וחולם על חיים אחרים. יצחק בן נר מענג אותנו בשפתו של מספר הסיפורים ושוזר באירוניה דקה תיאור שפוי של המפגש ההזוי עם אסיר עולם ידוע שמבקש ממנו לכתוב את הביוגרפיה של חייו. פרק הלקוח מתוך האנטי ביוגרפיה שלו בכתובים. תרגום של אבנר שץ לסיפור "חמישה מכתבים מהאמפריה המזרחית" של הסופר הסקוטי אלסדייר גריי המציג עולם סוריאליסטי בו הגיבור, משורר בחצרו של הקיסר, לא מבין מדוע מגביל הקיסר את מינוי המשוררים במדינה לשניים בלבד ומעודד מינויי מפקחים למיניהם בכל הממלכה. הקיסר זקוק לכל המפקחים שהוא יכול להשיג, אבל משוררים? "יותר משניים יקרעו את ממלכתו לגזרים". טקסט אנטי ממסדי מצוין, למעט דרך מסירת הטקסט כיומן מכתבים על חשבון אמינות הדמויות.

התגלית הגדולה של מסמרים היא ללא ספק גליה מצגר, שמילותיה מטיילות אל תוך הגוף ומושכות את העיניים לגמוע את שישה עשר הימים בהם גילתה שהיא בהיריון ועשתה הפלה. טקסט מצמרר הגומר הלל על הדיכאון הקיומי. כתיבה רהוטה, מעניינת ומשובחת שמצליחה לרקום תודעה בהתהוות מול עיני הקורא.