לך תצטיין!

דוח OECD שקבע השבוע כי ישראל נסוגה בזמן שהעולם צועד קדימה, הזכיר לי שיחה עם אחד המרצים באוניברסיטה, שהפתיע אותי עם הנתון הבא: רק 10% מכלל המרצים הבכירים באקדמיה (קרי דוקטורים עם קביעות במוסד אקדמי) הם מזרחים. מתוכם, אחוז אחד מייצג את הנשים המזרחיות. אחוז אחד?? השתוממתי, אם כך, איזה סיכוי יש לאישה מזרחית להגיע למעמד הנכבד הזה? סיכוי של אחוז אחד, השיב לי המרצה, אשכנזי אגב, ומיד הוסיף ש"גם זה משהו" לנוכח המבט המיואש שלי.

אבל לא זה מה שהטריד את מנוחתו. איך זה, שאל מתוך סקרנות אמיתית, שבישראל 2010 אין ייצוג הולם של מזרחים באקדמיה? הרי דור שלם עבר כאן מוביליות חברתית, אז איפה הם?

אם ננסה לענות על השאלה הזאת ברצינות, ניתן להניח שתי הנחות בסיס:

1. המזרחים מעדיפים לדלג על האקדמיה ולבחור בעיסוקים אחרים.
2. המזרחים מגיעים לאקדמיה, אך עוזבים אותה לאחר התואר הראשון או השני. כלומר, לא מגיעים לדוקטורט ומשום כך אין להם ייצוג הולם בסגל הבכיר.

הרשו לי להדוף את הטענה הראשונה בעלת הניחוח הגזעני משהו, המניחה כי המזרחי מעדיף "לעשות כסף" על פני לימודים גבוהים, מפני שהתרבות ממנה הגיע מכוונת אותו מגיל צעיר לרדוף אחר הממון ולא אחר העשרת רוחו. טענה זאת אולי הייתה נכונה לפני ארבעים שנה, בשעה שהאקדמיה כללה ארבע אוניברסיטאות בלבד והמודעות להשכלה גבוהה הייתה עדיין בחיתוליה.

לא בדקתי את הנתונים, אבל אני בטוחה שאחוז המזרחים המסיים תואר ראשון גבוה בהרבה מ-10%, בייחוד לאור המכללות הרבות המעניקות היום תואר ראשון. זה מביא אותנו להנחה השנייה: המזרחים מגיעים לאקדמיה, אבל לא מגיעים לדוקטורט. רק אחוז קטן מהם ממשיך הלאה ואחוז עוד יותר קטן מתקבל לסגל הבכיר באוניברסיטה, אבל מה זה קטן, פצפון, ביחס לחבריהם האשכנזים המאכלסים את 90% האחרים.

מאיפה מגיע הפער הזה? מה נתקע שם בין התארים? ההשערה שלי משרטטת את המנגנון הבא: לימודים מתקדמים, קרי תואר שני ובוודאי דוקטורט, הם לימודים יקרים. בייחוד כאשר מגיעים אליהם בגילאי 30+ ויש כבר התחייבויות כספיות לא מעטות. לפיכך, או שיש לך הון עצמי או שאתה נדרש לחפש מימון בדמותה של מלגה. המלגה היא כסף שתרם איש עשיר למטרה נעלה: קידום החינוך בארץ. האיש העשיר מוכן לתת לך את הכסף בתנאי שאתה סטודנט מצטיין, זאת על-פי ציונך במהלך התארים הראשון והשני. זכותו. הוא זה שתורם את הכסף, הוא בעל המאה, ולדעתו סיכוייו של סטודנט מצטיין להגיע לעמדות מפתח בחברה הם גבוהים יותר משל הסטודנט הממוצע, זאת כמובן אם לא מתייחסים לרשת קשרים, פרוטקציות ומלייה חברתי, שאין להם כמובן מקום ורע במחוזותינו. האיש העשיר רוצה להשקיע בסטודנט המצטיין שלו, כדי שכאשר זה יגיע לעמדת המפתח, הוא יזכיר תמיד את שמו ברבים כמי שבזכותו הגיע לאן שהגיע. בזכותו. שהרי לא הייתה לו זכות אחרת.

ומה עושה הסטודנט שאינו מצטיין? שיגייס את ההון לבד. שיוותר על עשר שנים מחייו, כולל הזכות להקים משפחה, ויחפש את החברים שלו. או שיחפש ירושה בדמות נדל"ן משפחתי, משהו שיכול לאפשר לו "מלגת קיום" לתקופת הלימודים.

90% מהסגל האקדמי בישראל הם אשכנזים. 10% מזרחים. האם ברור לכם הפער הזה? לי ברור דבר אחד: 10% האלה הם סטודנטים מצטיינים. כאלה שסיימו את התואר השני בהצטיינות. לגבי ה-90% אני בכלל לא בטוחה. וכאן נכנס גורם נוסף: מי קובע מיהו סטודנט מצטיין ומיהו לא? כמובן, ישנו גיליון ציונים והקריטריונים נמדדים במספרים. הוצאת 90 במבחן, אתה מצטיין. סיימת עם ממוצע של 95 ומעלה, זאת הצטיינות יתרה. המדדים הכמותיים האלה אולי מדויקים בלימודי המדעים או בבחינות הבגרות בהן אתה נדרש "להקיא" את החומר הנלמד. זה לא מדויק בלימודים גבוהים בהם אתה נדרש לחשיבה יצירתית, מאתגרת, פורצת דרך. היכן שכושר ההמצאה הרעיוני שלך הוא העומד למבחן. כאן הרשות נתונה לכל מרצה להחליט האם הסטודנט שעומד מולו מצטיין או לא. בידיעה כמובן שהחלטה זאת תקבע את עתידו האקדמי. אז זהו, שלא. ההחלטה הזאת בדבר מצוינות תקבע את עתידו האקדמי של הסטודנט המזרחי, לא של האשכנזי. המזרחי לא יוכל לקבל מלגה ולהמשיך ללימודי הדוקטורט, בשעה שחברו האשכנזי יגייס את ההון מהבית, או יחפש את החברים העשירים שלו, וימשיך במסלול הרגיל. זה מסביר את ה-90%?

אסייג את הדברים. לא כל האשכנזים מגיעים עם הון מהבית. אני מכירה כמה שעובדים קשה לפרנסתם ומקבלים מלגות. לא כל האשכנזים פונים ללימודים אקדמאים, אני מכירה כמה (די הרבה מסתבר) שבניגוד לאג'נדה הפולנית לא פונים אפילו לתואר ראשון ומצליחים יפה בחייהם (עושים הרבה כסף, שהרי זה האומדן להצלחה בעידן שלנו). אבל אנשים, 90% מול 10%???? וזה עוד מבלי לדבר על האחוז המדכא של הנשים המזרחיות. רק אל תגידו לי שזה מפני שהן מעדיפות להתחתן ולעשות ילדים. אני בטוחה ש-90% מהנשים מתוך 90% האשכנזים בסגל האקדמי הבכיר הן אימהות.

ומה על אחוז המזרחים בתקשורת ובפרסומות? למישהו יש נתונים? כאן אני בכלל לא אתפלא אם יש הרבה יותר אחוזים של מזרחים מאחורי הקלעים, שפשוט משתפים פעולה עם הנרטיב הארץ ישראלי, לפיו לבן זה תרבותי, טוב, מצטיין, מודרני ויפה לעומת השחור הפרימיטיבי, העצלן, הישראלי המכוער, הנחשל והעילג. טוב, איך לא? הרי זהו ייצוג מהימן של המציאות. אחרי הכול, רק 10% מהם מגיעים ללימודים גבוהים.

שנה טובה.