ספגטי בפיתה

ספגטי בפיתה/ רינת חיימוביץ'

חזרתי הביתה מבית הספר וכרגיל הבית היה ריק. אימא אף פעם לא הייתה בבית במהלך היום כמו אמהות אחרות. תמיד עבדה או למדה או שרה במקהלה, או כל מיני עיסוקים שהיו חשובים מאוד והצריכו יציאה מהבית לשעות ארוכות. אני זוכרת שהייתי פותחת את המקרר ומוציאה את הבלו-בנד מהמדף השני שהיה עטוף בריק של המדף הראשון והשלישי. הייתי מניחה את הקופסה התכלכלה על השיש הסדוק ופורסת פרוסה של לחם לבן מחצי הכיכר שקניתי אתמול במכולת של ביז'ו. לחם ומרגרינה היה השיא הקולינארי שלי עד אותו היום.imagesHWI7LRTB

הייתי בת תשע, ילדה רגילה בכיתה ב' בבית ספר נוף גלים שהיה מרוחק כחצי שעה הליכה מביתי. חציתי שטחי חול וכבישים סואנים מדי יום כדי להגיע לבית הספר והרגשתי שאני ראויה לארוחה חמה, ארוחה ביתית כמו כל הילדים. הצצתי בארונות המטבח וגיליתי שלא השתנה שם כלום וכמו תמיד נפחם לא מעיד דבר על תכולתם. משהו פקע בי. אני זוכרת את ההליכה הנחושה לחדרי. מצאתי את חזיר החימר הוורדרד והצצתי דרך השסע בגבו, הוספתי גם ניעור קל כדי לאמוד כמה מטבעות מסתתרים בתוכו. שפכתי את המטבעות על הספה הנפתחת שעדיין הייתה סתורה משנת הלילה ואספתי אותם לכיסי. יצאתי מהבית ודילגתי בחיוך שלוש וחצי קומות רחוב עד למכולת של ביז'ו.

ביום שלישי ביז'ו אוהב לישון צהריים והוא סוגר מוקדם ולא פותח עד מחר בבוקר, אבל השעה עוד לא הייתה שתיים ואני הספקתי להיכנס בטרם נעל את דלת המתכת. "אני רוצה ספגטי," אמרתי לו והוא כרגיל ענה, "תביא כסף ביז'ו." כי כך ענה על כל הבקשות שלי ועל כל הבקשות של שאר הקונים במכולת הצפופה שלו. רוקנתי את תכולת הכיס על הדלפק ואמרתי לו שוב: "ספגטי." רק כדי להיות בטוחה שהוא הבין שהפעם אני לא מבקשת חצי כיכר לחם ובלובנד כמו תמיד, אלא אוכל אמיתי כמו שכולם אוכלים. הוא הביט בי לרגע וצמצם את עיניו, ספר את המטבעות והשאיר מטבע אחד על הדלפק. צפיתי בו תוך שהוא הולך לירכיתי החנות החשוכה ומחפש את מבוקשי.{3486FB07-18CE-47CB-A7F0-A1D586C396F7}

ליד הדלפק עמד קרטון הלחם שהכיל מדי בוקר גם לחמניות, פיתות ומאפים שקנו דיירי הרחובות האחרים שגרו בבניינים הצבעוניים עם האדניות בחוץ. ברגע נחוש אחד חטפתי פיתה שנותרה גלמודה בתוך הקרטון והכנסתי אותה עמוק בתוך המכנסיים. התחלתי להזיע מפחד שביז'ו יתפוס אותי ויזמין משטרה או חלילה את אימא שלי, מצד שני התחלתי גם לפזול לכיוון המסטיקים העגולים שנחו כמו בועות חלום צבעוניות בתוך צנצנת שהיתה פתוחה על הדלפק. אם אקח אחד, כחול, גדול ועגול כמו שמאיה ראובני, מלכת הכיתה, תמיד הייתה לועסת, זה יהיה היום המאושר בחיי, אבל ברגע שהחלטתי להושיט את ידי אל צנצנת המסטיקים, הגיע ביז'ו עייף וטרוד ונתן לי את מבוקשי. המשכתי לעמוד שם עם חבילת הספגטי ביד. חלומי נלקח ממני ברגע אחד של היסוס. המשכתי לעמוד כי פחדתי פחד מוות שביז'ו קרא את מחשבותיי. המשכתי לעמוד כי תחושת חמימות הציפה אותי ומילאה את מכנסיי בשתן חם שהדביק לי את הבגדים לגוף. ביז'ו הביט בי בשקט ולא אמר דבר. הוא לקח את המטבע שנותר על הדלפק והיטה את צנצנת המסטיקים לעברי. רעדתי אך ידי הורמה מאליה לכיוון הצנצנת ודחפתי אותה עד לתחתית. המסטיקים העגולים הקיפו את אצבעותיי והצטופפו בעושר ובשפע שלא ידעתי כמותו. שלפתי את היד ורצתי משם, רצתי כל הדרך הביתה עם הספגטי ביד אחת, מסטיק בשנייה ופיתה ספוגת שתן עמוק עמוק במכנסיים.

(סדנת כתיבה יוצרת למבוגרים, מזכרת בתיה, 2013)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s