שנות לימוד

ספרו של גיש עמית "שנות לימוד" ראוי להיות ברשימת הקריאה של כל איש ואשת חינוך, משום שהוא מסמך אמיץ, עגום וכן על מערכת חינוך בישראל שנמצאת כבר מזמן בקריסה, על אוסף פקידיה וחרדותיה ובעיקר בשל רצונה להיאחז בעבר ולקפוא על השמרים, לשמר פערים חברתיים, גזענות והסללה. לעתים נדמה לי שנאמר כבר הכול על הסיאוב והיוהרה, הייאוש והחידלון במערכת רוויה בבעלי תפקידים, מפקחים ויועצים למיניהם, ומומחים מנותקים מן השטח שתרומתם רק מכבידה כמשקולת נייר על ערמת טפסים. כמה כסף נשפך במערכת הזאת על כלום ולא כלום: ישיבות מנהלים עם בורקסים ומצגות, השתלמויות מפוארות לתוכניות לימוד מתקדמות שאין אפשרות ליישם בשטח, כי אין תקציב, טפסולוגיה עקרה שמטרתה לכסות על ההיעדר; מצג שווא מתעתע כפי שלומד המחבר ממפגש עם מנהל בית ספר לנוער בסיכון, שלאחר סיור מרהיב בחצר בית ספרו מבקש ממנו בחדרי חדרים לרגל עבורו בחדר המורים. תרבות של חוסר אמון, חשדות תמידיים ובעיקר שתיקה הולכת ונמשכת של מורה, היא תוצאה של דיכוי.

המחבר מנסה את כוחו בניהול בית ספר לילדים מהגרים בדרום תל אביב ובניהול בית ספר אנתרופוסופי (שלעיתים מזכיר כת נוקשה וסגורה), שני קצוות מנוגדים במערכת החינוך, אך בשניהם לוקה המערכת בחסר ומסונפת לשורת מנהלים ומפקחים, בשניהם קיימת אלימות בין כותלי בית הספר, כזאת שהמורים נדרשים למשמע ולחנך לגבולות, בשניהם ילדים עייפים ש"בית הספר עבורם הוא זירה של מאבק מתמיד שבו הם מובסים מחדש מדי יום: הגירויים תמיד רבים מדי, מציפים אותם, רעשים מתנפלים עליהם, השאון האין סופי של תביעות, המולה לאין קץ, מלחמת התשה" (עמוד 97). בשניהם מורים מותשים אף הם ונתונים לגחמות של שרים מתחלפים, תוכניות לימוד מקובעות והורים שמנסים לקבוע את המדיניות הפדגוגית של בית הספר, איש איש ואמונתו.

על צביעות וצבע

האמת הנחשפת בספר היא קרב אבוד שמנהל המחבר מדי יום, מול נציגי המערכת באשר הם, ממש כפי שהוא מנסה לשמור על הילדים בעת אירוע אלים בחדר הכיתה. נחשף גם הפער הקבוע בין מה שאנחנו אומרים לתלמידים ובין מה שאנחנו עושים בפועל כחברה, פער שמתוכו עולה הצביעות המאפיינת את עולם המבוגרים שנמצא תמיד במאבק סיזיפי עם עולם הילדים. כך למשל, מילים יפות על שנאת הזר שנאמרות על ידי הרמטכ"ל בטקסים של מבוגרים עומדות בסתירה לחוויות היומיומיות של ילדי המהגרים. "התהום הבלתי עבירה ביני לבין תלמידיי חקוקה בצבע עורנו" (עמוד 36) אומר המחבר הלבן העומד בפני כיתה של תלמידים שחורים. חינוך עושים במעשים ולא במילים. אנחנו יכולים להמשיך לשקר לעצמנו, אבל הילדים מזהים מיד את השקר: "הישראלים לא למדו מהעבר שלהם," אומרת אחת התלמידות. "זאת אומרת ממה שהנאצים עשו להם. אני חושבת שהם היו צריכים ללמוד מזה" (עמוד 37). בעיני הזר והגר אנחנו נבחנים והנה לא למדנו כלום.

הצביעות הנמצאת בפער בין האמת לשקר נחשפת גם בחינוך האנתרופוסופי העומד לביקורת במרכז הספר. שיטה חינוכית זו מבקשת לברוא "שפה חדשה שונה לחלוטין מהתהליך החינוכי." כפי שמעיד המורה נדב (עמד 75). כאן לא מחנכים אלא "עוקבים אחר התפתחות הילד כאדם", הישגיות היא מילת גנאי והדבר החשוב ביותר הוא המפגש בין המורה לתלמידים. כל זה טוב ויפה עד שפוגשים בתלמידים בני ארבע־עשרה שמתקשים לכתוב, ילדים אלימים מאוד שמתפרעים בכיתה או כשאחד הילדים מתפרץ אל הכביש וכמעט נדרס; האם לעקוב אחר ההתפתחות או להציב גבול? הרצון לסגור את הילד עוד קצת בתוך עולם הפנטזיה בו קורים רק דברים טובים, מעין עולם מואר ללא שיפוט או מחשבה ביקורתית הוא מובן על רקע המודלים הקיימים במערכת הרגילה, אבל גם החינוך האלטרנטיבי צריך להיות בתהליך רפלקטיבי שבודק את המחירים שילדיו משלמים מחוץ למערכת.

"כל עוד המדינה לא ממלאת את חובותיה כלפי האזרחים אין לנו ברירה אלא לדאוג לעצמנו", אומר אב לילד בבית הספר האנתרופוסופי (עמוד 127) בו זוכים המורים לתוספת שכר משמעותית עבור עבודתם. "זהו המקום שבו צדק ועוול נפגשים," אומר המחבר שמתקשה לתת יד לשימור הפער (עמוד 90). זהו גם המקום בו צביעות וצבע נפגשים. איזו דוגמה חינוכית מקבלים הילדים בבית ספר בו כולם מאותו מלייה חברתי? איזה חינוך שמכוון לטוב חברתי יכול לצמוח בקהילה מתבדלת? במקום לפעול למען שוויון הזדמנויות בתוך המערכת, למען מערכת חינוך טובה לכולם, ההורים בעלי היכולת מוותרים למדינה ודואגים לעצמם. איזה חלק משמעותי בקהילה ייקחו ילדיהם?

"פיונים על לוח השחמט"

גיש עמית

אפשר להרים ידיים ולהקים בית ספר אלטרנטיבי, אבל אפשר לעשות גם אחרת בתוך המערכת. אחד הדברים המרכזיים שעולים מן הספר הוא התנגדותו של המחבר לקיבעון מחשבתי, שיטתי ואידיאולוגי ככל שיהיה, והחיפוש (אחר בית ובית־ספר) הוא נר לרגליו, שכן גם החינוך הדמוקרטי אליו הוא שולח את ילדיו, זוכה למבט מפוכח. החיפוש והרפלקציה צריכים להיות במהותה של כל שיטת חינוך, ואולי עדיף בכלל לשלב בין מספר שיטות. תעשה טוב מערכת החינוך אם תפסיק בכלל להשתעבד לאידיאולוגיות, כן גם לזו הציונית המיליטנטית, ותפתח את שעריה בפני מגוון שיטות משתנות ותכנים אחרים מבלי לקרוא להם בשמות מהודרים, יהיה זה מהחינוך האנתרופוסופי, הדמוקרטי או המונטסורי. תעשה טוב מערכת החינוך אם במקום יועצים ומומחים חיצוניים שמכלים את משאביה המוגבלים, יגייסו את המורים להעביר השתלמויות וסדנאות, למידת עמיתים שמעשירה ויוצרת קהילת מורים מתפתחת. ההדרכה צריכה לבוא מהשטח. העולם משתנה והחינוך שעוסק במפגש בין אנשים, צריך אף הוא להיות בתנועה. מורה שאינו מתפתח, שוקע בניוון; שתיקה שמובילה לשחיקה.

רגע לפני פתיחת שנת הלימודים בצל משבר חינוך נוסף, העייפות והתשישות וקיבעונה של המערכת עומדים על הפרק, אך בעיקר חוסר האונים לעשות את השינוי. "ברתיעתו העמוקה המובנית של בית הספר מפני פרידה ממורים אנו נותנים את ידנו לבינוניות ולפגיעה בתלמידים," כותב עמית (עמוד 73). תמריץ למורים מצוינים הוא דרך לעקוף את המכשול ולא לפתור אותו. בהיעדר היכולת לפטר מורים, מקדמת המערכת חוסר שוויון בחדר המורים. היכולת להיפרד ממורה שמועל בתפקידו חייבת להיות אינהרנטית כחלק מהגמישות הניהולית במטרה לגייס את המורים הטובים ביותר לבית הספר.

מקוממת יותר היא העודפות של משרות מפקחים ומנהלים שמתנהלים כפקידים לכל דבר בתוך המערכת, מודעים לחוסר האונים שלהם ומשמרים את המצב כפי שהוא. "מה אנחנו כבר יכולות לעשות? ההחלטות נקבעות מלמעלה במשרד החינוך, אנחנו רק פיונים על לוח השחמט של המשרד", אומרות מפקחות במשרד החינוך (עמוד 106). מערכת החינוך, בדומה למערכת הביטחון, מלאה במסגרות פקידותיות חלולות, כפילויות בתפקידים ואגפים, הרבה מאוד מנהלים ומעט עובדים. מדי שנה נוגחים במורים בשעה שמשרד האוצר צריך להפנות את הראש לעבר המשרד הממשלתי על מבנהו המסועף, ולדרוש מעובדיו תפוקת עבודה ומצוינות.

החיפוש אחר תנועה במערכת בה כולם "רק פיונים על לוח השחמט", תוכניות לימוד עתיקות שאינן משתנות ועייפות החומר, הוא מתסכל אך אפשרי. ארגז הכלים של כל מורה הוא אמונה גדולה כנגד כל הסיכויים והקשיים שמערימה עליו המערכת, הידיעה שבתוך כל הכאוס הזה יש רגע אחד קטן של חסד כמו ילד שממלמל שהוא אוהב אותך (עמוד 57), עיניים בורקות שמסמנות לך שהצלחת להגיע אל לב הילדה, שהצלחת לראות אותם.ן. אמונה ואהבה מייצרים איים של תקווה.

בסופו של יום, בחרנו בתפקיד הזה כי רצינו לשנות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s