רווקה וטוב לה

"קבוצת הנשים המשתייכות לקטגוריית הרווקות הקבועה, מבחירה או מתוך חוסר בררה, היא קטנה ביותר ומהווה אחוזים בודדים מכלל האוכלוסייה". אומרת ד"ר דפנה האקר מהחוג למשפטים באוניברסיטת תל אביב. "לעומתן, קבוצת הנשים המשתייכות לקטגוריית הרווקות הזמנית, נשים הדוחות את מועד החתונה מבחירה או מתוך שעדיין לא מצאו בן זוג מתאים, הולכת וגדלה. היחס החברתי והמשפטי כלפי נשים רווקות מקשה עליהן לראות את רווקותן כתוצר של בחירה. המשפט מבחין בין נשים רווקות לנשואות בתחומים רבים מהרגע בו נשים מגויסות לשירות הצבאי דרך ביטוח לאומי, הלוואות ממשלתיות לדיור ועד לרצונן להפוך לאימהות.

החוק מסמן את אופציית החתונה כאפשרות הנורמטיבית עבור האישה. למשל, אם התחתנת, את יכולה לא לשרת בצבא. מבחינה מעשית החוק מעדיף את הרווקה ונותן לה אפשרות חשובה, שכן השירות הצבאי משפיע על סיכויי ההצלחה בשוק האזרחי. אבל המסר החברתי כאן הוא שתפקיד הרעיה דורש התמסרות לבית. במילים אחרות, או שאת בשירות צבא העם או שאת בשירות הבעל. כך גם בנושא הביטוח הלאומי, עצם הנישואין לגבר קובעים יחס שונה לאישה. מספיק שהתחתנת וכבר יש לך סטטוס משפטי נפרד כעקרת בית וזה לא משנה אם יש לך ילדים או לא. את אמנם לא מבוטחת כמו מובטלת, אבל את גם לא צריכה לשלם ביטוח לאומי ומס בריאות ומדובר בסכומים לא מבוטלים. הפטור מתשלום ביטוח לאומי לאישה נשואה שאין לה הכנסה ישירה מעניק לעקרת הבית זכות שאין לאישה רווקה שאינה עובדת. לא ברור לי למה לפטור אישה מתשלום רק כי היא התחתנה ולמה אני צריכה לממן אותה".

 

מדוע נשים רווקות עומדות בהשוואה מול נשים נשואות ולא מול גברים רווקים?

"זה מהלך שיוצא מתוך התפיסה פמיניסטית שלי, לפיה אי אפשר להתייחס לכל הנשים כמקשה אחת. החוויה שלי כאישה מעוצבת לא רק כי אני אישה מול גבר, אלא מעוצבת לפי הקבוצה החברתית שאני שייכת אליה. הטענה שלי היא שהסטטוס האישי של רווקה או נשואה משפיע על הדרך בה המשפט הישראלי מתייחס אליי כאישה. דוגמה טובה לכך הוא חוק ההלוואות לדיור. מטרת המחוקק הייתה לעזור לזוגות נשואים המתקשים לרכוש דירה על ידי מתן הלוואות ממשלתיות. כללי הזכאות מבחינים בין רווקים לנשואים הן במועד הזכאות והן בסכום ההלוואה. בעוד הנשואים זכאים להלוואה מרגע הינשאם, על הרווקים והרווקות לחכות לגיל שלושים. מגבלת הגיל מסמנת את הרווקות כברירת מחדל ולא כאורח חיים שניתן לבחור בו. ההמתנה לגיל שלושים כדי לקבל את ההלוואה לרכישת דירה היא יותר קריטית בעבור הרווקות שכן נשים משתכרות פחות מגברים ולכן יכולות פחות להיעזר בשוק ההלוואות הפרטי. מעבר לכך, לא רק שהמדינה נותנת לרווקה הלוואה פחותה מזו שהנשואה מקבלת, כמעט ולא נבנות דירות קטנות בישראל. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רוב הדירות בארץ למכירה הן בנות שלושה עד ארבעה חדרים. אין בנייה יזומה למי שבוחר באורח חיים של יחיד. אז נכון שאפשר לשכור דירה עד גיל מאוחר, אבל להבדיל ממדינות אחרות באירופה ובארצות הברית, בישראל המציאות החברתית מתייחסת אל מי שאין בבעלותו דירה כביטוי לכישלון".

 

ההגבלה הגילית מטרתה לעודד נשים להתחתן עד גיל 30?

"אפשר לומר זאת. המשפט הישראלי מעודד נישואין כמשימה חשובה לנשים אך בעיקר מסמן אותם כאלטרנטיבה הנורמלית. יש בהחלט ניסיון לסדר את החיים החברתיים בזוגיות ורצון להגביל את החירות של הנשים. אבל המשפט הישראלי לא תורם באופן ישיר לדיכוי הנשים במסגרת הנישואין שהיא תופעה לא רק ישראלית אלא מערבית כללית".

 

נקודת המוצא של ד"ר האקר להמליץ לנשים לבחור ברווקות כאפשרות טובה לחיים מעוגנת בתפיסתה את מוסד הנישואין כמסגרת המדכאת נשים. לדבריה, שלוש הסיבות המרכזיות לדיכוי נשים נשואות קשורות לכוח, ילדים ואהבה.

"יש חלוקת תפקידים מאוד מוגדרת לפיה הגברים משתתפים בשוק העבודה והנשים הן האחראיות על הטיפול בילדים, בבית ובבעל. על חלוקת התפקידים הזו משלמת האישה והמחיר בא לידי ביטוי בעיקר במקרי הגירושין שאינם נדירים בימינו, שמשאירים אותה ענייה. חלוקת התפקידים הזו יש לה השלכות על הכוח היחסי של כל אחד מבני הזוג. למשל, אם הוא מרוויח יותר, רוב הסיכויים שנקבל החלטות שמקדמות אותו יותר. כך למשל, נשים רבות נתקעות בקריירה האקדמאית שלהן כי  הבעל לא יסע אחריהן לפוסט דוקטורט בחו"ל, אבל כשהגבר צריך לנסוע, אז האישה תקטע את הקריירה שלה ותתנתק מהמשפחה המורחבת ותיסע אחריו. או להבדיל, הרבה לא מבינים איך נשים מוכות לא עוזבות את הבעל שלהן, זה כי הן תלויות בו כלכלית. נשים שלא פיתחו יכולת של עצמאות כלכלית לפני שהן התחתנו או הפסיקו לפתח אותה בגלל שהן התחתנו, אין להן את היכולת לעזוב זוגיות מאמללת.

הגורם השני קשור לילדים. נשים נשואות עושות ילדים בגיל מוקדם יותר מרווקות ובדרך כלל יותר ילדים אם בכלל. לנשים רווקות יש את האופציה לא לעשות ילדים, אבל עבור אישה נשואה החברה מסמנת שצריך לפחות שלושה ילדים אחרת אי אפשר לסגור את הבסטה. כלומר, החברה מעצבת לא רק את הזוגיות אלא גם את השליטה של הנשים על הגוף שלהן אם בכלל להיות אימהות וכמה ילדים להביא. במקביל לציפייה החברתית שתהי הורה פעיל, דבר שישפיע על היכולת שלך לעשות דברים אחרים, החברה לא נותנת לך מענה למערכת של מעונות ויום לימודים ארוך ואיכותי.

הגורם השלישי לדיכוי נשים נשואות קשור לאהבה. הציפייה היא שנשים צריכות לעבוד על הקשר ולדאוג לכל ההיבט הרגשי של הזוגיות. מכאן מגיעים גם המשפטים המצביעים על האישה כגורם לכישלון הקשר הזוגי מתוך ההנחה כי עבודת הרגש היא עבודה נשית. אני טוענת כי לגבר יש כאן גם אחריות לא פחות כבדת משקל. נשים רבות גדלות מגיל אפס על מודל סינדרלה וכשהן מתחתנות הן מאוכזבות מאוד ויוזמות גירושין. מגיל צעיר מספרים לנו שאנחנו יצורים שווי זכויות, אבל לאחר הנישואין אנחנו רואות שהציפייה היא שנמלא את התפקיד המסורתי. גברים רבים מחפשים אישה צייתנית ושקטה שתשרת אותם ואילו הם יעניקו בתמורה ביטחון. גם אם הם לא אומרים את זה. אם אישה מצפה שיעשו למענה ויטפלו בה היא נתפסת כמפונקת. יש פה מתח מאוד קשה".

 

מי ששומע את ד"ר האקר יכול לחשוב כי מדובר ברווקה פמיניסטית בסגנון גלוריה סטיימן האמריקאית שקוראת לנשים לצאת ממעגל הדיכוי הפטריאכלי ולבחור צורות חיים אחרות. אבל אל תטעו. האקר, 38, נשואה פלוס שניים כדת וכדין, לא חושבת שאין דבר כזה זוגיות מאושרת, להפך, אבל היא בטוחה שרווקות היא תקופת חיים הנחוצה להצלחה זוגית.

"הקריאה הזו להכיר באפשרות של רווקות היא לא קריאה שאומרת שלא יכולה להיות זוגיות מאושרת, יש כזה דבר ואני חיה אותה. אבל אני חושבת שאני חיה אותה כי באתי עם מטען מאוד עצמאי, חזק ואפקטיבי ששואל שאלות ומנהל משאים ומתנים עם בן הזוג. זה נכון שלפעמים זה יכול להיות מאוד מייגע, כי שום דבר לא מובן מאליו וכל דבר את פותחת לדיון, אבל יש לי את המזל שיש לי בן זוג שמאפשר את הדיאלוג הזה.

אני גם לא מקדשת את הרווקות, אני לא חושבת שזו אופציה בלי בעיות, לכל אופציה יש יתרונות וחסרונות, אבל זו חייבת להיות אופציה מדוברת, זו חייבת להיות אופציה. כי עבור הרבה נשים ההזדמנויות שחיי הרווקות מאפשרות, העצמאות והשליטה על הגוף והפיריון שלך, הם כאלה שאם עומד מולם גבר שמאמץ פרקטיקות פטריאכליות ומדכא אותך בכל מיני דרכים שנותנות לו יותר כוח בזוגיות, אז אני חושבת שעבור הרבה נשים רווקות זו אופציה שצריך לשקול".

 

אחד הפרדוקסים שאת מצביעה עליהם בניתוח המשפטי הוא שלמרות שהחוק הישראלי מעדיף את הנשואה על פני הרווקה, הוא מסמן את האימהות כתפקידה האולטימטיבי של האישה עד שהוא מעניק תמיכה גם לאימהות שאינן עונות על דגם הרעיה.

"החוק אכן מסמן את האימהות כאופציה הנורמטיבית בין אם את נשואה או רווקה. אפשר לראות זאת בקבוצת החוקים העוסקים באפשרות להפוך להורים. התמיכה של המדינה ברווקות עם ילדים משמעותית יותר מזו של רווקות בלי ילדים, והיום זה יותר נורמטיבי מפעם. בעבר אישה לא נשואה שהביאה ילד לבד נחשב בגדר פריצות. למזלנו, הסטיגמה של ילד ממזר משויכת ביהדות לילד של אישה נשואה מגבר אחר, להבדיל מהנצרות שם ילד ממזר הוא בנה של אישה לא נשואה. כך שמבחינה הלכתית או משפטית זה בסדר והחוק אף סומך זאת בחוק המשפחות החד הוריות המתייחס גם לילדים של רווקות".

 

עם זאת את קוראת לביטול החוק הזה שמעניק הגנה סוציאלית לחד הוריות.

"אני קודם כל אומרת שצריך לעשות הבחנה בין גרושות, אלמנות ורווקות חד הוריות, שהרי לכל אחת יש צרכים משלה ואנחנו לא יודעים מספיק על הצרכים של הרווקות. שנית, החוק הזה יוצר מצגת כאילו המדינה באמת עוזרת, אבל למעשה הוא אומר שצריך לתת הלוואות מוגדלות לדיור, קדימות בתעסוקה אבל לא קובע מה צריך לתת. את זה הממשלה מחליטה ובשנים האחרונות היא רק מקצצת. אבל הדבר החשוב יותר בביטול החוק הזה הוא ההבלטה הסוציאלית, כי הרי זה לא שמשפחות דו הוריות לא מקבלות כסף מהמדינה, אבל הכסף הזה מובלע בחוקים הכלליים. כי להיות בזוגיות ממוסדת זה הכלל.

ברגע שעשית חוק מובלט ומיוחד עבור מי שאינו בכלל, סימנת אותו כמקרה סוציאלי. הבלטת את התמיכה של המדינה שלמעשה ניתנת גם לאחרים. זה כאילו המדינה אומרת שעם כל הקבלה את המשפחות החד הוריות, יש עדיין רצון לעשות סטיגמה ולקבוע מה זה נורמלי ומה לא. לקבוע חוק נפרד למשפחות חד הוריות מאפשר למדינה להציב זכוכית מגדלת על מה המשפחות החריגות האלה מקבלות וכל פעם בחוק ההסדרים להחליט אם אנחנו רוצים לתת להם או לא. כדי לתקן את המצב, יש להכניס את כל סעיף בחוק הזה לחוק הכללי הרלוונטי, כחלק מהכלל הנורמלי. לא לבטל את ההטבה שמעניק החוק, אלא לבטל את ההפרדה שמציגה אותו כעזרה סוציאלית ייחודית".  

 

בעוד הזכות להפלה ולטיפולי פוריות מעוגנת בחוק עבור הרווקות, האימוץ והפונדקאות אינם נחלתן מבחינה משפטית. איך את מסבירה את זה?

"ראשית, גם בנוגע להפלה ולטיפולי פוריות צריך לעמוד על הפגיעה הסמלית ברווקות. בישראל אסור לעשות הפלות אלא אם כן מדובר במקרים מיוחדים כגון היריון כתוצאה מגילוי עריות, אונס וכדומה. העובדה שילד של אישה לא נשואה נמצא באותה קטגוריה מיוחדת כזו מהווה פגיעה סמלית ברווקה כאשר מסמנים את ההיריון שלה אפריורי כלא רצוי לעומת זה של הנשואה שהוא רצוי מאוד והיא צריכה לעשות שמיניות באוויר כדי שיאשרו לה הפלה. כך שמצד אחד החוק מעדיף את הרווקה ומאפשר לה שליטה בגוף שלה תוך זה שהוא מאשר לה להפיל בקלות, מצד שני, על דרך הניגוד מסמנים לה שהילד שלה פחות שווה מזה של הנשואה. אחד השינויים הכי דרמטיים שיאמר לזכותו של המשפט הישראלי בכל העניין הזה הוא שאנחנו המדינה היחידה בעולם שמסבסדת טיפולי פוריות והזרעה מלאכותית עבור רווקות. אבל גם כאן, יש ניצול של הרווקה כמכשיר שיכול להגדיל את מאגר הביציות עבור נשואות.

באימוץ ופונדקאות זה כבר סיפור אחר. זוג הורים תמיד יהיו עדיפים על פני רווקה באימוץ ילד. על פי החוק רווקה יכולה לאמץ רק ילדים בוגרים, פגועים פיזית או נפשית או ילדים זרים מחו"ל. כלומר, ילדים שזוג הורים לא ירצו לאמץ. זהו חוק ישן מאוד ואין לחץ של אוכלוסיית הרווקים והרווקות לשנות אותו. מול החוק הזה אפשר תמיד לטעון שיש מעט מאוד תינוקות ישראלים לאימוץ מדי שנה ותמיד יעדיפו להפוך שני אנשים מאושרים מאשר אחד. נושא הפונדקאות חושף באמת את התפישות השמרניות לפיהן אישה רווקה עדיף שלא תהיה אימא. אין לי הסבר אחר מדוע נשים רווקות יכולות לשמש כפונדקאיות עבור נשואות אבל לא להשתמש בשירותי הפונדקאות עבורן".

 

זה שימוש ציני ברווקה כרחם להשכרה בלבד. איך המשפט לא רואה את האפלייה הזועקת הזו?

"הוא רואה את זה. בוועדה שישבה על המדוכה לפני שהחוק הזה נחקק, היה ויכוח על העניין כאשר הציגו חוות דעת טיפוליות, לפיהן, יש לעודד דווקא נשים נשואות לשמש כפונדקאיות משום שהן יודעות למה הן נכנסות ויש להן רשת חברתית וילדים נוספים, אבל יש בעיה הלכתית עם העניין מתוך החשש לממזרות. עבור האפשרות של הרווקה להשתמש בפונדקאות אין לי הסבר חוץ מהתפישה החברתית שאומרת שלא מגיע לרווקות. לפני חמש שנים בערך עתרה אישה רווקה עם בעיות פוריות קשות לבג"ץ בטענה כי החוק מפלה אותה. אבל בית המשפט אמר לה שהוא לא יכול לעזור לה. הדרך היחידה לשנות את החוק הזה היא בכנסת".

 

ד"ר האקר קוראת לשינוי החקיקה כך שהמשפט הישראלי לא יסמן את הנישואין כאפשרות מעודפת לנשים וידחק את הנשים הרווקות לשוליים החברתיים במישור המעשי והסמלי. שינויים אלה, היא מאמינה, יתרמו להפחתת הלחץ המופעל על נשים להינשא ולהעצמת יכולתן ליהנות מהיתרונות הטמונים ברווקות, כמו גם להגברת כוחן של נשים במסגרת נישואין ולחיזוק הלגיטימציה של צורות משפחתיות נוספות. מעבר לכך, היחס החברתי והמשפטי המקבל רווקות קבועה של נשים יכול להוביל לחוויית רווקות זמנית חיובית נטולת תסכולים וייאוש שתהפוך את מאזן הכוחות בשוק הפנויים פנויות.

 

את קוראת לבטל את האבחנה המשפטית בין רווקות לנשואות?

"לא באופן גורף. ישנם חוקים שבהם ההבחנה הזו חיונית. אבל יש כאן קריאה פוליטית לנשים לבחון את האופציה של רווקות. יש כאן גם נורת אזהרה לחברה ולגברים שאם הם ימשיכו שלא לענות לצרכים של נשים שהן היום יותר משכילות, עצמאיות ומבינות שמגיע להן שוויון, הדדיות ואהבה, זה לא ילך. אנחנו יוצאות לעולם עם ציפיות. אי אפשר לצפות מאישה שלמדה מגיל צעיר שהיא שוות זכויות ואחרי שהיא למדה באקדמיה היא מתחתנת ואומרים לה שעכשיו היא צריכה להיות במטבח, אנחנו לא נסכים לזה יותר. החוק עוד משמר את הניסיון הזה לכוון אותנו להתחתן מוקדם לפני יצירת העצמאות הנשית שלנו. זה ניסיון שיותר ויותר לא יצליח ובצדק".

 

נישואין הם אינטרס חברתי גברי שמעוגן משפטית?

"כן. גברים צריכים נישואין יותר מנשים. הם צריכים נישואין כדי לדעת של מי הילד וכדי לקבל שירותי תחזוקה. בית המשפט מחזק את זה, אבל הניתוח שלי מראה שזה לא חד משמעית. כי המשפט מאפשר גם הזרעה מלאכותית והפרייה חוץ גופית ותמיכה בחד הוריות, כך שבמובן הזה החברה מפגרת יותר מהמשפט. צריך לסמן את המקומות בהן המשפט צריך עוד לעשות עבודה, אבל צריך קודם כל לעזור לנשים לבחון את הרווקות כאופציה לגיטימית".

 

רווקות כאופציה לגיטימית לא תאיים על הגברים ותסרס אותם יותר?

"אם גברים ידעו שעבור הרבה נשים רווקות היא אופציה לגיטימית, הם יעשו יותר מאמץ לשכנע  נשים להיכנס למוסד הנישואין. אם לנשים רווקות הייתה לגיטימציה יותר גדולה לעשות ילד לבד, הן היו מפסיקות לרדוף אחרי הגברים והגברים היו מבינים שהרווקות לא נובלות בבדידות אומללה כי יש להן אופציה שהיא לגיטימית להיות גם בלי גבר. גברים יאלצו להתחרות עם מוסד רווקות לגיטימי ולהתאמץ ולהשקיע לשכנע נשים מדוע עדיף להן חיי זוגיות. היום הגבר לא צריך להתאמץ כי החברה עושה זאת בשבילו ומכוונת את האישה להתחתן. מעבר לכך, כאשר חוסמים מנשים את האופצייה של רווקות מונעים מהן את היכולת להסתכל באופן רפלקסיבי על הזוגיות שלהן. זה כאילו אומרים 'אין מה לעשות, זה מה שיש לחיים להציע' וזה לא נכון. יש עוד אפשרויות".

 

כנרת להד, רווקה בת 34, דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון ון ליר בירושלים, עורכת את הדוקטורט שלה בנושא רווקות:

"אני מנסה לשאול מדוע רווקות נתפסת כקטגוריה של מעבר בדרך אל המודל המשפחתי ואין לה זכות קיום בפני עצמה? לשאלה הזו יש השלכות לתחושות של כישלון או הצלחה בחיים, על מצבה של הרווקה הנמצאת תמיד כממתינה בשלב של חיפוש, כזו הלחוצה תמיד להתחתן כי השעון מתקתק. ננסה לענות על מהי בעצם סיבת הרווקות? יש כאן מערך יחסים מאוד מורכב הכולל האשמות חברתיות, סיבות עובדתיות או חוסר מזל. מצד אחד היא נתפסת כאחראית למצבה וכאשמה על רווקותה ומצד שני יכול להיות שגדלה עם מודל משפחתי בעייתי או דפוס גברי לא נכון. נעמוד גם על הקשר בין תפישת הרווקות לבין גיל האישה. ההרצאה שלי עוסקת בספרי הדרכה לרווקות כמו "איך למצוא בעל אחרי גיל 35" או "ספר הכללים", שמשדרים נימה היסטרית של מצב חירום ומסמנים לך שאת צריכה כבר להתפשר כי הבחורים הטובים כבר נלקחו. מצד שני יש ז'אנר חדש של ספרי רווקות שמנסה ללמד איך אפשר לייצר רשת חברתית אלטרנטיבית שלא במסגרת המשפחה ומציע תפישה רדיקלית ומעניינת איך אפשר לחיות חיים ראויים ומאושרים מבלי לפחד מהזדקנות לבד".

 

מצד אחד דמות חזקה וחופשייה ומצד שני דמות נואשת וחרדה. קצת כמו אלי מקביל וסקס והעיר הגדולה.

"כן, רק שבסקס והעיר הסדרה נגמרת כשכל אחת מהן יש לה מערכת יחסים זוגית ואלי מקביל יודעת בוודאות שהרווקות שלה היא פרק זמני שיסתיים יום אחד. אני מבקשת לשאול האם זה אפשרי לחיות חיים טובים בלי מערכת זוגית ומהי מערכת חברתית שדואגת לך כאדם ולא רק כמשפחה".

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s