כוח קוסמי קטן

ריאיון עם פרופסור משה כספי (פורסם בירחון "חיים אחרים", גיליון 132, ספטמבר 2007)

"לחינוך יש פוטנציאל להיות הדבר הכי גדול שיש," מסביר פרופסור משה כספי בתחילת דבריו. "הוא מאפשר לכל אחד את מה שהוא צריך ועוזר לו להתקדם בכך. לכן, לא צריך להיות מחנך ולא צריך בית-ספר ולא שרת חינוך. כולם פחדנים ולא מעזים לשנות את השיטה. 60 שנה המדינה הזאת מבזבזת מיליארדים על רפורמות שמתחלפות כל שנתיים, בהתאם להתחלפותו של שר החינוך. זוהי עבודה סיזיפית ומצטבר הפסד כספי גדול. זוהי טעות לרצות לעשות מהפכה חינוכית בשנתיים, עד שההנחיה יורדת ממשרד החינוך למורה ציפי בבאר שבע, מתחלף כבר שר החינוך. אני רוצה משהו אחר, גם אם זה ייקח עוד כמה שנים לא אכפת לי, כי אני אדע שזה ממשיך לעבוד".

כספי, פסיכולוג חינוכי במקצועו ודמות צבעונית ושנויה במחלוקת, מגדיר את עצמו כמי שפריחתו התאחרה; בבית הספר הוא היה תלמיד בינוני עם ציונים של 7-8 ורק כאשר הגיע לאוניברסיטה החל פתאום הפיצוץ הפנימי שלו. מבוקר ועד לילה הוא למד את כל המקצועות, כלכלה, פיזיקה ומוזיקה ולמד אודות אפלטון אצל שישה מרצים שונים. הקפיצה הקוואנטית בין מה שלמד במערכת החינוך לבין הדברים שגילה בעצמו, לימדה אותו בפשטות כי אם הוא רוצה ללמוד ולפרוח, הוא צריך לדאוג לעצמו.  לכן, גם שנים לאחר מכן, כאשר הציעו לו את פרס ישראל לחינוך, הוא סירב לקבלו, משום שלא רצה להיות חלק מהרשימה הממסדית. אין ספק שכספי הוא ככל הנראה אחד האנשים עם החזון החינוכי הכי מרחיק לכת. במקום חינוך הוא מציע את המונח הִתְבנוּת (self remaking) המאפשר לכל אחד להיות מה שהוא רוצה. בבסיס ההתבנות מצוי הפרדוקס: אם הניסיון של מישהו אחר לחנך אותנו לא מצליח, אז איך נצליח להבנות את עצמנו? האם נניח פשוט לדברים להסתדר מעצמם?

"שום דבר לא מסתדר מעצמו חוץ מהזדקנות." מחייך  כספי. "להתבנות זה מאמץ אדיר, אבל זה נטבע ברגע שאתה מבין שאתה יכול להיות כל מה שאתה רוצה בחיים. אצל כל אחד זה אחרת. יש אנשים שמתבנים יותר על-ידי אוריינטציה עם החברה ויש כאלה על ידי כוח קוסמי ויש כאלה על אקולוגיה. אני רוצה שהאדם ילמד להתבנות בכל מקום שיהיה והכול דרך החוויה וההתנסות בהווה, כי אחרת זה לא מעניין. כל החיים זה מגע, פיזי ורגשי. החוש החשוב ביותר מעשרים החושים שלנו הוא חוש ההומור ובמערכת החינוך לא נוגעים בו אף פעם. החוש הכי יסודי, חוש הריח, גם הוא מוזנח. כל המחשבות הראשונות הקמאיות שלנו קשורות לריחות".

המעברים האסוציאטיביים של כספי במהלך השיחה מדגימים אחד לאחד את הלימוד על דרך החוויה. הוא מספר בדיחות, נזכר בנעוריו וקופץ מנושא לנושא כמו מבקש לברוח בכוונה תחילה ממבנה קוהרנטי של שיחה. אולי זאת משום שכספי מתעקש שלא להעמיד את המודלים המובנים של החזון החינוכי שלו בחזית ומעדיף להעביר דווקא את החוויה. התיאוריה שלו מניחה כי כל דבר בחיים שלנו מורכב מיסודות קשיחים כגון עובדות, לוגיקה, חשיבה וניתוח, ומיסודות רכים כגון האמוציות, האינטואיציות, הדמיון והמשחקיות. כך למשל, שיחה בין בני אדם יכולה להיות הגיונית ובעלת חוש הומור או להפך, היא יכולה להיות אסוציאטיבית ומאחוריה עומדת שיטה. כך למשל, אחת מהאומנויות של ההתבנות על פי כספי היא אמונה ספקנית שלמעשה מחליפה את המילה היפותזה בתחילתה של כל עבודת מחקר.
"אני מאמין שהסיבה הקושרת בין הדברים היא כזאת וכזאת, אבל יש לי ספק ולכן אני עושה ניסוי." הוא מסביר. "לפני שאני מגיש את המאמר שלי לביקורת, אני מאמין שהם יעשו את מיטב המאמצים לבדוק אם צדקתי. אבל אני לא בטוח. אם אין לך אמונה ספקנית, אתה גם לא דתי באמת. אתה מאמין שיש אלוהים, אבל אתה בספק אם הוא כזה חכם ,אחרת איך הוא בנה את האדם בצלמו כזה חרה? אז אתה מתחיל לחשוב שאולי בצלמו זה הנשמה שלו, כפי שמאמינים על דרך הקבלה ואז אתה נהיה יותר דתי. זה פועל גם בתחום האמנות. למה הצייר מתקן את הציור שוב ושוב? כי יש לו אמונה ספקנית. זה יפה, אבל לא מספיק".

איך מיישמים את זה בלמידה?
"בניגוד למה שמלמדים אותנו, צירופים מנוגדים יכולים להתקיים במקביל, למשל, מעורבות מאוזנת, דמיון מבוגר, אלתורים שיטתיים או העזות אחראיות. אומנויות ההתבנות היא להבין ששלום למשל, זה ציפיות מפתיעות ואהבה היא כיבוש מתמסר, ואת כל זה אפשר ללמוד מילדים. לילדים יש את כל היסודות הרכים של אומניות ההתבנות ולמבוגרים אין אפילו חלק חשוב של כל היסודות הקשיחים. לילד יש דמיון משגע שעוזר לו להפעיל את מנגנון הפליאה, הסקרנות והחקרנות. למבוגר יש ביקורתיות ושיטתיות ואילו הילד מאלתר. החינוך, כפי שאנחנו מכירים אותו היום, גוזם במוחו של הילד את כל היסודות הרכים, הפליאה, הסקרנות וחדוות החיים, הדמיון וחוש ההומור. זה מתחיל כבר ביום הראשון לכיתה א' כשהמורה אומרת 'אנחנו לא בגן יותר, מהיום אנחנו לא נשחק אלא נלמד' בתוך שנתיים נגזמות האמנויות של החיים האחרים".

פרופסור כספי לא מאמין במורים. לטענתו, ילדים לומדים יותר טוב מילדים אחרים. "ילדים הם אור כוכבים, ומבוגרים הם אבק כוכבים. מה כבר יכול לצאת כשאבק מנסה ללמד את האור?" הוא מסביר את משנתו ומיד מסייג: "יש אחוז קטן של מורים טובים שהשפעתם על התלמיד חשובה יותר מכל סוג של מסגרת, אבל לרוב, אם רוצים מורים טובים צריך לתת להם ללמד ארבע שנים בלבד, כי אחרת הם נשחקים. אבל זה לא אקונומי. לכן, המורה הכי טוב בעולם הוא ילד נבון וקצת יותר אינטליגנטי שמלמד ילד אחר. בבית הספר הניסויי הילדים לימדו ילדים לכתוב את השם או לעזור בפתרון בעיות חשבוניות. אם הילדים מעדיפים ללמוד האחד מהשני, אז למה צריך את המורים? מעבר לכך, חינוך הוא המקצוע היחיד בעולם שבו מתנגדים למוכשרים ולגאונים. את יודעת מה ההבדל בין גאון למוכשר? מוכשר עושה מה שהוא יכול, הגאון עושה מה שהוא מוכרח. מה מכריח אותו? משהו מהאש שפרצה במפץ הגדול. כשאנחנו אומרים 'זה בוער בו כאש בעצמותיו' זאת הכוונה. לאונרדו דה-וינצ'י למשל, לא יכול היה שלא להתעניין בכל דבר. זה בער בו. אבל רוב הפרופסורים עושים דוקטורט בנושא מסוים ומשחזרים אותו 40 שנה."

האם אותה אש יצירתית קיימת בכולנו כפוטנציאל או שהחינוך מקלקל אותו?
"כן, אבל לא באותה עוצמה. הפוטנציאל היצירתי קיים בכל שכבות האוכלוסייה, אבל יש הבדל באינטליגנציה בין המעמדות כי היא מותנית בלשון ובהשכלה של ההורים. זה לא שעל רוב בני האדם נגזר לא להתעניין בחיים. כולם היו צריכים להתעניין בחיים. בחיים אחרים, אפשריים. כך שהפוטנציאל ישנו. זו בעצם ההגדרה של נשמה; הנשמה היא אור, אש. החינוך כולו, במובן מסוים ,הוא התנקמות של זקנים בצעירים. חינוך בעצם מרדד את הנשמה. הציפיות הורסות את האדם כי הוא לא יכול להיות כפי שהוא. יום שאתה לא מקשיב למוזיקה, רואה ציור של רמברנט או שאתה לא רוקד, זה לא יום. אין לך חיים. ובמערכת החינוך מעדיפים להעביר את הכסף למחקר ולא לאומנויות, כלומר, במקום להוציא את המתמטיקה ולהשאיר את היצירתיות שהיא הכלי הכי חשוב בהוצאת הפוטנציאל שלנו."

לדבריו, רוב המורים לא מבינים מדוע עליהם להיות יצירתיים, אלא חשוב להם שהתלמידים יקבלו 10 בשבע המקצועות החשובים שאינם כוללים ספורט או מוזיקה, כי מערכת החינוך אינה רואה בהם מקצועות חשובים. במילים אחרות, לדעת מי הוא מוצארט זה חשוב יותר מאשר ללמוד מוזיקה. זאת הסיבה שפרופסור כספי מעדיף לעסוק ביצירתיות ולא באינטליגנציה.

"ביצירתיות אין סיבה שהתפלגות הפוטנציאל איננה שווה." הוא מסביר. "האינטליגנציה היא רק מרכיב אחד ביצירתיות וחיוני עד גבול מסוים. ישנם אנשים עם אי קיו מאוד גבוה שהם משעממים כמו צנון, אין להם את השרפה הפנימית, אין להם את הכוח המניע את ההתלהבות ואת החזון. כאשר אנחנו מפרקים את החזון למטרות או את המדיניות לאסטרטגיות, אנחנו מאבדים 80 אחוז מהקסם הרוחבי כגון השכנוע לשנות, האהבה, ההבנה הדינאמית. בהתאם לתפישה לפיה כאשר אנחנו מתרחקים, אנחנו רואים יותר טוב מאשר כאשר אנחנו מתקרבים, כי אז אנחנו לא רואים את התמונה הגדולה. זו הסיבה שלעתים קרובות אנו מתקשים לראות את הדבר שנמצא לנגד עינינו."

כבר שישים שנה שפרופסור כספי חוקר יצירתיות: הכושר להפיק דברים שהם חשובים, מהותיים, תורמים ואמיתיים. לשם כך פיתח את מודל פס"ח- פליאה, סקרנות וחקרנות כמודל מרכזי בחזון החינוכי שלו. היצירתיות יכולה להיות נחלת כולם, אך האפליקציה שלה לא תחול באותה רמה על כולנו. זו הסיבה שפרופסור כספי מבחין בין יצירתיות לבין יצרנות.
"יצרנות באה מן היוצר, מן האישיות. זוהי מערכת עמדות שגורמת לך להתלהב, לרצות, להתמיד ולעשות. לעומתה, יצירתיות באה מן המילה יצירה שהיא דבר בעל משמעות, מחדש, בעל ערך אלגנטי, גנרטיבי. הפרדוקס הגדול הוא שרוב האנשים שהיו יצירתיים לא היו יוצרנים. למשל, פיקאסו היה יצירתי מאוד אבל לא היה לו אכפת מאשתו ומהילדים. הוא חשב שמספיק שהוא מצייר את הדבר הכי גדול בעולם ולא היה אנושי. גם אני חושב ככה על רוב האנשים, אבל אפילו שיש לי אורחים מחוץ לארץ, אני מקדיש שלוש שעות כל יום בשביל תותי".

תותי היא נתנאלה. נכדתו בת ה-6 שעולה השנה לכיתה א'. לאורך כל הראיון הוא לא מפסיק לדבר עליה ולהדגים דרכה את דרך החשיבה היצירתית של הילדים. תותי מסבירה לאנשים שהסבא שלה לא מקשקש סתם אלא רוצה לפתח בהם את ההומור והיא גם מייצרת בעבורו מדי יום אלפי משפטים חכמים ומבריקים שמחזירים לו את התקווה בדור החדש. היא כל הזמן יוצרת, מפסלת, ממציאה שמות לחיות, רוקדת, חורזת שירים וכשהיא קופצת היא מספרת סיפורים. בדרך זו היא מלמדת את סבא כספי את חוכמות החיים ואת החשיבות בחיבור אל היסודות הרכים.
"הנכדה שלי מסרבת לצייר או לשיר לפי הרצון של הגננת, היא מסרבת להתחנך. היא כבר הודיעה שהיא לא רוצה ללמוד לקרוא ולכתוב בכיתה א' אלא ללמוד הכול בעצמה לפי השיטות שלה. לאנשים יצירתיים יש קשרים טבעיים שנהרסים בתהליך החינוך. היא יודעת למשל לקרוא תנועות גוף, לשמוע מישהו מנגן יצירה מוזיקלית שהיא לא מכירה, אבל לדעת אם הוא מזייף. היא לא יודעת חשבון, אבל היא יודעת לחשוב. בלי היסודות הרכים האלה אתה לא יכול להיות יצירתי. החינוך היא פעולה מוטעית של המין האנושי והתבנות יוצרת עולם אחר. כל היסודות הקשיחים שישנם בחינוך כמו מטרה, תוכנית לימודים, שיעור, בית ספר, ציונים ובחינות, זה הכול מלאכותי. ככה הילד לא חושב".
 
בימים אלה קיבל פרופסור כספי שטח מעיריית הוד השרון כדי להקים את החזון החינוכי שלו הנקרא כל עתר: התבנות בכל עת ובכל אתר. בבית הספר של כספי אין תוכנית לימודים אחידה, אלא נוצרות תוכניות לומדים המשתנות בכל העת על-פי שאיפות המשתתפים. המבנה מורכב מתריסר חללים בהם מתפתחים המשתתפים בדרכים אטרקטיביות ועל-ידי גירויים שונים המסופקים להם בשעה שהם עוברים מחלל אחד למשנהו על-פי בחירתם ושוהים בכל חלל ככל שירצו ללא הגבלה. החללים מעוצבים כך שהם יגרמו לאדם לתפקד בצורה המתאימה לאותו חדר, למשל בחדר הפנטזיה לומדים הילדים לפנטז ולהפיק רעיונות משוגעים או בחדר העבר לומדים היסטוריה בצורה המעוררת כל אדם על פי אישיותו וחלומותיו. כדי לסייע בבחירה האישית ובדרכי מימושה ישנם בחדרי ההכוונה והסיוע דגמים תלת-ממדיים ספציפיים, כלים, המחשות, דוגמאות, משחקים ודימויים ממוחשבים, שבאמצעותם מתנסים המשתתפים בתפקודים המיוחדים. בנוסף ליסודות הקשיחים המקובלים כגון חשיבה לוגית ניתוח עובדות והעלאת טיעונים ישתמשו גם ביסודות הרכים אמוציות פנטזיות רגשות והעזות.
ההתבנות מתאימה את עצמה לכל גיל, תרבות, רמת השכלה ונתוני היחיד. כיוון שאין מורים או תוכניות לימוד, אלא רק מדריכים מקצועיים מלווים, על המתחנך ללמוד לבחור איך לראות ולפעול בסביבות שונות בעזרת פרספקטיבות, מונחים, דימויים ודגמים חווייתיים. בנוסף למדריכים, ישהו במקום נציגי שבע התרבויות השונות שיילמדו בכל עתר: רוסית, סינית, גרמנית, אנגלית, צרפתית, ערבית ועברית.
 
"בשנים האחרונות אנו עדים לתנופה חסרת תקדים בביקוש לרכישת מיומנויות השתלמויות והשכלה רציניות אך סיזיפיות." כותב פרופסור כספי בחוברת המשווקת את חזונו. "השוק מוצף ביועצים מדריכים ויודעי ח"ן לכל תחום נחוץ וגם לכאלה שאינם נחוצים. פריחתו של ההיצע הזה צומח על מצע של המבוכה ואי הוודאות של הביקוש. אין אנו רוצים להצטרף לאלה. אלא לעודד התנהלות דמוקרטית תרבותית מלאת דמיון והעזה יכולת חשיבה הכרעה ביצוע והערכה משפרת בתחומים העיקריים של חיינו."
 
התבנות היא למעשה החינוך של העידן החדש?
"היא גם כמו המטאפיזיקה של אריסטו. במהלך 35 השנים האחרונות אנשים נוטים לראות בעידן החדש רק את היסודות הרכים שנוטים למיסטיקה, אבל תרפיה טובה היא כזו המשלבת את היסודות הרכים והקשיחים. במקום ליצור סינתזה בין החשיבה האנליטית שמצריכה התמדה וראייה מרחבית, לבין זו המכאנית הפשוטה יותר, בורחים אל החשיבה המיסטית הכוללנית והמרחפת. הסינתזה בין האנליטי למכאני יוצרת חשיבה אורגניזמית, או כפי שקוראים לה הפילוסופים, חשיבה פונקציונלית, לפיה לכל דבר יש פונקציה. אחת המטרות המרכזיות בהתבנות היא ההתגברות על החשיבה המכניסטית אוטומיסטית השכיחה ביותר בפרקטיקה החינוכית ותחתיה ליצור העמקה והעשרה של הרגישויות, התובנה וכשרי השימוש. ההתבנות אמורה להכין כל אדם בחברה לתפקידים שהוא מעוניין בהם. זוהי מערכת דינאמית של הכשרת אמנים ומדענים, טכנולוגים, הוגי הדעות, שופטים וגנרליסטים בסביבות החיים השונות. זאת בניגוד לתפיסה השכיחה של החינוך כמקצוע שירות אפרורי, אם לא עגום. ללמוד אפשר בכל עת ובכל אתר. למזלנו, גדולי הגאונים לא למדו בבית הספר בכלל. אחרת היו מטמטמים אותם. לא מוכרחים ללמוד בבית ספר. אבא שלי למד בחדר וכתב שירים בגרמנית ובעברית. להיות אוטודידקט זה פלוס גדול אם אתה מוכשר."

אז זה מתאים רק למי שהוא מוכשר. מה עם שאר הילדים שצריכים מסגרת שתכשיר אותם לחיים?

"כרגע לא מעניינים אותי האחרים. שום דבר בתרבות לא קודם על ידי קבוצה או מוסד אלא על-ידי בודדים. המסגרת הקיימת לא מכשירה את הילדים לחיים אחרים. אם רוב הילדים מחונכים להיות פועלים טובים של המערכת, אז המערכת רק מבזבזת כסף. הבעיה היא שלא צריך לחשוב בפרספקטיבה של שינוי שיתרחש תוך שנתיים או שלוש אלא בפרספקטיבה של 500 שנה. אני רוצה לקחת מאה ילדים כמו הנכדה שלי שילמדו וילמדו האחד את השנייה. בנוסף, כל מי שמעוניין ברצינות ללמוד, להשתנות ולהתרים אנשים יוכל להצטרף לכל עתר. כאן לא נלמד איך פותרים בעיות, אלא איך מפרקים את האש הפנימית שלנו."

זה לא יכול לעבוד במקביל למערכת הרגילה?
"המערכת הרגילה היא סרטנית. אני לא רוצה את משרד החינוך ולא את העירייה. אני רוצה הכול שונה.  משרד החינוך רוצה לעשות תוכנית לכולם שלא מתאימה לאף אחד, אני רוצה לעשות תוכנית לכל אחד. לעבוד עם 2.3 אחוזים מהתלמידים והשאר יפיקו תועלת מהם".

החזון שלך נראה לך מעשי?
"אני פועל לכך שהוא יהיה ישים. אני עובד על זה כבר חמישים שנה. מה שחסר לי זה כסף ועוד כל מיני דברים שאין לי כמו פרס ישראל או פרס נובל. אז אני מחפש עכשיו משקיע גדול כמו ביל גייטס ומערכת שיש לה פרסטיז'ה עם פרופסורים גאונים וילדים מוכשרים. אני עצמי לא רוצה להיות ידען. אני רוצה להיות כוח קוסמי קטן, כמו בריזה קלה שנושבת או נצנוץ של שמש".

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “כוח קוסמי קטן

  1. או סרטנית במובן של "ממאירה"? כולנו בוגרי מערכת החינוך, לא היה לי אפילו מורה אחד שראוי לתואר "אבק של כוכבים", אולי "אבק אדם". ואני לא חושבת שכל הילדים הם "אור של כוכבים", וכל מי שנמצא במערכת החינוך נתקל בילדים מעצבנים, תבנית נוף ההורים המעצבנים שלהם, אבל שקט, אסור לדבר על זה בקולרם. כל ילד הוא כוכב, כולם מאירים, כולם מלאכים מכונפים

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s